לקרוא מאמר אקדמי: איך ללמוד מטקסט שלא נכתב כדי ללמד אותך

כמעט כל סטודנט בשנה א' עובר את הרגע הזה. בתיכון החומר תמיד הגיע ארוז: ספר לימוד, מחברת, דף סיכום. באוניברסיטה פתאום מקבלים מקור גולמי ומצפים שתסתדר איתו לבד. אף אחד לא עוצר להסביר איך קוראים אותו, כי המרצה קורא מאמרים כבר עשרים שנה ושכח שפעם זה היה קשה.

החדשות הטובות: יש כאן מיומנות שאפשר ללמוד, והיא לא דורשת אנגלית מושלמת או רקע שאין לך. היא דורשת בעיקר להפסיק לקרוא בסדר שבו המאמר כתוב.

מאמר מחקר לא נכתב כדי ללמד אותך

ספר לימוד נכתב בשבילך. המחבר מניח שאתה לא מכיר את התחום, ולכן הוא בונה את החומר בסדר שנוח ללמוד בו. קודם ההגדרות, אחר כך הדוגמאות, בסוף התרגילים. כל שורה שם קיימת כדי שתבין.

מאמר מחקר נכתב בשביל קהל אחר. הכותבים פונים לחוקרים בתחום שלהם ומנסים לשכנע אותם שממצא מסוים אמיתי ושווה התייחסות. המבנה של המאמר משרת את הטיעון הזה, ולא את הלמידה שלך.

ההבדל הזה מסביר כמעט כל תסכול שיש לך מול PDF כזה. הפתיחה עמוסה בשמות ובשנים כי היא נועדה למקם את המחקר מול מה שכבר ידוע. פרק השיטה מפורט עד כאב כי עמית למקצוע צריך להחליט אם אפשר לסמוך על הנתונים. מונחים רבים מופיעים בלי הסבר כי הכותבים מניחים שהקורא שלהם כבר מכיר אותם.

ברגע שמפסיקים לצפות מהמאמר ללמד, אפשר להתחיל לחלץ ממנו את מה שצריך.

המאמר לא מנסה להיות ברור. הוא מנסה להיות משכנע. התפקיד שלך הוא לחלץ ממנו את מה שאתה צריך, בסדר שנוח לך.

למה קריאה מההתחלה עד הסוף נכשלת

סקר שפורסם בכתב העת PLOS ONE בשנת 2017 בדק 260 סטודנטים וחוקרים במדעי החיים באוניברסיטה בבריטניה, ושאל אותם איך הם ניגשים למאמרים. שתי תוצאות שם שוות תשומת לב.

הראשונה: קוראים בשלבים שונים של הקריירה מייחסים ערך לחלקים שונים במאמר. הקוראים המתחילים נתנו משקל נמוך יחסית לפרק התוצאות, בדיוק החלק שבו נמצא הממצא עצמו. השנייה: פרקי השיטה והתוצאות היו הקשים ביותר לקוראים חסרי ניסיון, והיכולת לקרוא תוצאות ממשיכה להשתפר לאורך שנים ארוכות בקריירה האקדמית.

יש בזה בשורה אחת פחות נעימה ואחת מאוד שימושית. הפחות נעימה: הקושי שלך מול הפרקים האלה הוא חוסר ניסיון, והוא נסגר לאט. השימושית: אם אתה קורא ברצף מהמילה הראשונה, אתה שורף את מלוא הריכוז שלך על הפתיחה ועל סקירת הספרות, ומגיע לחלק החשוב כשכבר נגמר לך הדלק. סדר הקריאה הוא הדבר הכי קל לתקן כאן.

שלושה מעברים במקום קריאה אחת

ב-2007 פרסם ס' קשב, חוקר מאוניברסיטת ווטרלו, מדריך קצר בשם How to Read a Paper. הוא הפך מאז לטקסט שמחלקים לסטודנטים במחלקות רבות בעולם. הרעיון שלו פשוט: עוברים על המאמר שלוש פעמים, וכל מעבר עונה על שאלה אחרת.

הערה לפני שנתחיל: המדריך המקורי של קשב נכתב לחוקרים ולסטודנטים לתארים מתקדמים שקוראים מאמרים בתחום שלהם. מה שמופיע כאן הוא גרסה מקוצרת שלו, מותאמת לסטודנט בשנה א' שעובר על רשימת קריאה. המבנה של שלושת המעברים הוא שלו. הזמנים וההיקף כאן קצרים משמעותית מאלה שהוא מציע, ואני מציין בכל מעבר במה בדיוק זה שונה, כדי שתוכל לעבור למקור אם אתה צריך את הגרסה המלאה.

מעבר ראשון: חמש דקות, כדי להחליט

קרא את הכותרת, את התקציר, את כותרות הפרקים ואת פסקת הסיכום. הצץ בגרפים בלי להיכנס אליהם. אל תקרא שום דבר אחר.

בסוף חמש הדקות האלה אתה אמור להיות מסוגל להגיד במשפט אחד מה המאמר טוען. אם אתה לא מצליח, זה עדיין בסדר גמור, פשוט נסה שוב אחרי שתקרא את פסקת הסיכום לאט.

המעבר הזה גם עונה על שאלה שסטודנטים לא מרשים לעצמם לשאול: האם אני בכלל צריך את המאמר הזה. ברשימת קריאה ארוכה, חלק מהפריטים נמצאים שם כרקע. עבור חלק מהם, המעבר הראשון הוא כל מה שנדרש.

מעבר שני: כרבע שעה, כדי לתפוס את הטענה

עכשיו קרא את הפסקה האחרונה של המבוא, זו שבה הכותבים מצהירים מה הם עשו. אחר כך עבור על הגרפים והטבלאות יחד עם הכיתוב שמתחתיהם. לסיום קרא את תחילת הדיון.

מה שאתה מדלג עליו במכוון: סקירת הספרות, הפירוט הטכני של השיטה, וכל מונח שאתה לא מכיר. את המונחים סמן בצד במקום לרדוף אחריהם, כי כל חיפוש כזה מוציא אותך מהטקסט ושובר את הרצף. הרבה מהם יתבררו מעצמם בהמשך.

בסוף המעבר הזה אתה אמור לדעת מה הם בדקו, מה מצאו, ועל סמך אילו נתונים. לרוב המאמרים ברשימת קריאה, זו בדיוק רמת ההבנה שמצפים ממך בשיעור.

כאן הקיצור הכי גדול מול המקור, ושווה לדעת את זה. המעבר השני אצל קשב הוא רציני בהרבה: קוראים בו את המאמר כולו בתשומת לב, מדלגים רק על הוכחות ועל פרטים טכניים, עוברים ביסודיות על כל האיורים, ומסמנים מקורות שכדאי לקרוא בהמשך. הוא מקצה לזה עד שעה. הגרסה שכאן מוותרת על רוב זה במכוון, כי לסטודנט עם שישה מאמרים לשבוע אין שעה למאמר. אם המאמר מרכזי בקורס, או שאתה בונה עליו עבודה, עשה את המעבר השני המלא במקום את המקוצר.

מעבר שלישי: רק כשבאמת צריך

המעבר השלישי שמור למאמר שתיבחן עליו, שתציג בכיתה, או שתבנה עליו עבודה. כאן קוראים את פרק השיטה ואת פרק התוצאות ברצינות, שורה אחר שורה.

הדרך הטובה לעבור אותו היא לנסות לשחזר: אם הייתי צריך לבצע את המחקר הזה בעצמי, מה בדיוק הייתי עושה, ובאיזה שלב הייתי נתקע. כל מקום שבו אתה לא יודע לענות מסמן משפט שקראת אבל לא הבנת.

אם אתה לא בטוח איזו רמה מצפים ממך, זו שאלה לגיטימית לשאול את המרצה או את המתרגל בשתי שורות מייל. שאלה ממוקדת חוסכת כאן שעות.

ארבע שאלות שמחלצות מהמאמר את העיקר

אחרי המעבר השני, פתח דף ריק ונסה לענות על ארבע שאלות. אם אתה עונה עליהן, אתה יודע את המאמר ברמה שמספיקה לשיעור.

• מה השאלה ששאלו? לא הנושא הכללי, השאלה המדויקת. "האם תרגול שליפה משפר זכירה אחרי שבוע" ולא "זיכרון ולמידה".
• מה הם עשו בפועל? מי השתתף, כמה אנשים, מה בדיוק מדדו ובאיזה תנאים. המשפט הזה הוא הגבול של מה שהמאמר יכול לטעון.
• מה מצאו? הממצא המרכזי אחד, בניסוח שלך. אם יש כמה, בחר את זה שהכותרת מתייחסת אליו.
• מה הם טוענים שזה אומר? וכאן שים לב להבדל בין הממצא ובין הפרשנות שלו. הממצא נמצא בתוצאות, הפרשנות נמצאת בדיון, ולפעמים המרחק ביניהם גדול.

לקרוא פרק תוצאות בלי להיבהל ממנו

זה הפרק שהסקר מצא שהוא הקשה ביותר למתחילים, וגם זה שהם מעריכים בחסר. כמה דברים מעשיים שמקלים עליו.

התחל מהגרף, לא מהטקסט. קרא את הכיתוב שמתחת לאיור, בדוק מה יש על כל ציר, ורק אחר כך חזור לפסקה שמתארת אותו. גרף טוב מספר את כל הסיפור לבד, והטקסט סביבו רק חוזר עליו במילים.

חפש את ההשוואה האחת. כמעט כל ממצא הוא השוואה בין שני מצבים. שאל את עצמך מה הושווה למה. ברגע שאתה יודע לענות, המספרים מסביב הופכים לפרטים במקום לערפל.

הפרד בין להבין את הסטטיסטיקה ובין לשפוט אותה. כשהמאמר משמש אותך כתוכן, כלומר אתה קורא אותו כדי לדעת מה נמצא בתחום, מספיק שתבין מה נמדד ומה יצא, ואין צורך שתכריע אם המבחן הסטטיסטי שנבחר הוא הנכון. ההפרדה הזאת מורידה הרבה מהלחץ. שים לב לחריג: בקורסים בסטטיסטיקה, בשיטות מחקר ובאקונומטריקה, השיפוט הזה הוא בדיוק המטלה, ושם דווקא צריך לעצור על בחירת המבחן ועל ההנחות שמאחוריו. בדוק לאיזו משתי הקטגוריות הקורס שלך שייך.

שים לב לגודל ולא רק לכיוון. "נמצא הבדל" זו לא אותה אמירה כמו "נמצא הבדל גדול". הרבה מאמרים מדווחים על הפרש קטן שהוא אמיתי סטטיסטית, ומשמעותו המעשית מוגבלת.

הבדיקה שאי אפשר לרמות בה

אחרי שסיימת לקרוא, סגור את הקובץ וספר את המאמר בקול בארבעה משפטים. מה שאלו, מה עשו, מה מצאו, ומה זה אומר.

הבדיקה הזאת נשמעת טריוויאלית והיא לא. כשהמסמך פתוח מולך, העיניים משלימות כל חור בהבנה בלי שתשים לב, וזו בדיוק אשליית ההבנה שגורמת לאנשים להיכנס למבחן בביטחון מלא ולצאת המומים. ברגע שהקובץ סגור, אין מה להישען עליו.

שני ממצאים מוכרים במחקר הלמידה עומדים מאחורי התרגיל הקטן הזה. הראשון הוא תרגול שליפה: קרפיק ורודיגר הראו שסטודנטים ששלפו חומר מהזיכרון זכרו אותו טוב יותר שבוע אחרי מסטודנטים שקראו אותו שוב. השני הוא אפקט ההסבר העצמי, שמישל צ'י ועמיתיה תיעדו בסוף שנות השמונים: לומדים שעצרו במהלך הקריאה כדי להסביר לעצמם מה הם קוראים הבינו לעומק יותר מלומדים שקראו ברצף, גם כשקראו בדיוק את אותו חומר.

עשה את זה בקול ולא בראש. בראש קל מדי להחליק מעל החלקים העמומים. בקול, המשפט פשוט נעצר באמצע, ואתה שומע איפה.

וכשהמאמר באנגלית וזה מכביד

לרוב הסטודנטים בישראל זו שכבת קושי נוספת על הכל. שווה להפריד בין השתיים: לפעמים לא הבנת את הטיעון, ולפעמים פשוט לא הבנת את המשפט. הדרך לבדוק היא לנסח את הפסקה בעברית במילים שלך. אם אתה מצליח, השפה לא הבעיה. הרחבנו על זה במדריך על למידה מטקסט באנגלית.

ודבר אחרון על המעבר לאקדמיה בכלל. אף אחד לא מגיע לשנה א' כשהוא יודע לקרוא מאמרים, וגם המרצה שלך התקשה בזה פעם. המאמר הראשון ייקח לך שעתיים. החמישי ייקח ארבעים דקות. זה נראה כמו כישרון רק מבחוץ.

מקורות והרחבה

1. שיטת שלושת המעברים Keshav, S., "How to Read a Paper," ACM SIGCOMM Computer Communication Review 37(3) (2007). המבנה כאן לקוח ממנו, בגרסה מקוצרת ומותאמת לרשימת קריאה של שנה א'. המעברים המקוריים ארוכים יותר, והמעבר השני שם מוקצב לעד שעה.
2. מה קשה לקוראים מתחילים Hubbard & Dunbar, "Perceptions of scientific research literature and strategies for reading papers depend on academic career stage," PLOS ONE 12(12): e0189753 (2017). סקר של 260 סטודנטים וחוקרים במדעי החיים באוניברסיטה בבריטניה.
3. אפקט ההסבר העצמי Chi, Bassok, Lewis, Reimann & Glaser, "Self-Explanations: How Students Study and Use Examples in Learning to Solve Problems," Cognitive Science 13(2) (1989).
4. תרגול שליפה Karpicke & Roediger, "The Critical Importance of Retrieval for Learning," Science (2008).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

ללמוד מטקסט באנגלית

לקריאה ← שיטת למידה

ללמוד משיעור: איך להפוך הרצאה ללמידה

לקריאה ←