העברת למידה: למה בתרגול הכל ברור ובמבחן הכל נראה אחרת

הסיטואציה הזאת מוכרת לכל מי שנבחן: בבית, מול התרגילים, הכל ברור. מרגיש שאתה שולט בחומר. ואז במבחן, אותו נושא לבוש אחרת, ופתאום לא ברור מאיפה להתחיל. זה לא בגלל שלא למדת מספיק. זה בגלל שהלמידה נשארה צמודה לדוגמה שממנה למדת, ולא עברה הלאה.

מה זה בכלל "העברה" בלמידה?

העברה היא דבר פשוט: היכולת לקחת מה שלמדת במקום אחד ולהשתמש בזה במקום אחר. כשאתה לומד לפתור משוואה ממעלה שנייה בכיתה, ואחר כך מצליח לפתור אותה גם בבגרות עם מספרים שונים, זו העברה. המשימה לא זהה, אבל העיקרון עובד.

חוקרים מבחינים בין שני סוגים. העברה קרובה קורית כשהמצב החדש דומה מאוד למצב המקורי: אותו סוג שאלה, רק עם נתונים אחרים. העברה רחוקה קורית כשההקשר שונה לגמרי: עיקרון ממתמטיקה שעוזר בפיזיקה, או שיטת ניתוח מהיסטוריה שעובדת גם בספרות.

הבעיה היא שרוב הלמידה שאנחנו עושים בונה רק העברה קרובה. ובמבחן, במיוחד בפסיכומטרי, השאלות מנוסחות בכוונה כדי לבדוק אם הבנת את העיקרון, לא אם שיננת את הדוגמה.

המלכודת: ללמוד מתכון במקום עיקרון

כשאתה פותר עשרים שאלות מאותו סוג ברצף, המוח בונה קיצור דרך: "כשאני רואה תבנית כזאת, אני עושה ככה." זה מרגיש כמו הבנה, אבל זה בעצם זיהוי תבנית. ברגע שהמבחן משנה את התבנית החיצונית, הקיצור לא עובד.

דוגמה: תלמיד שפתר עשרים בעיות של "שני ברזים ממלאים בריכה" יידע בדיוק מה לעשות כשהוא רואה ברזים ובריכה. אבל אם אותו עיקרון מופיע בשאלה על שני עובדים שמסיימים פרויקט, ייתכן שהוא לא יזהה את הקשר. הוא למד את המתכון של הברזים, לא את הרעיון של חיבור קצבי עבודה.

זה לא כישלון של התלמיד. ככה המוח עובד: הוא מחפש את הדרך הכי קצרה לפתרון. אם כל התרגילים שראית נראים אותו דבר, המוח משתמש במראה החיצוני כסימן. הוא לא טורח לחפור עד העיקרון כי לא היה צריך.

ארבעה דברים שעוזרים להעביר ידע למצבים חדשים

1. לתרגל את אותו עיקרון בהקשרים שונים

במקום עשרים שאלות זהות, פתור חמש שאלות שמשתמשות באותו עיקרון בסיטואציות שונות. כשאתה רואה את אותו רעיון עובד בלבוש שונה, אתה מתחיל לזהות אותו לפי המבנה ולא לפי הסיפור שסביבו.

אם למדת עיקרון בפיזיקה, חפש דוגמה שלו בחיי היומיום. אם פתרת בעיית אחוזים בשאלה על הנחות בחנות, חפש שאלה על ריבית או על מיסים. ככל שהדוגמאות רחוקות יותר זו מזו, כך המוח לומד לזהות את השלד.

2. לשאול "מה העיקרון כאן" אחרי כל תרגיל

אחרי שפתרת שאלה, עצור ונסח במשפט אחד את העיקרון שמאחוריה. במקום "השתמשתי בנוסחה X", נסח: "הבעיה דורשת חיבור של שני קצבים שעובדים במקביל." ואז שאל את עצמך: איך תיראה בעיה אחרת שמבוססת על אותו עיקרון?

הצעד הזה לוקח שלושים שניות, ורוב התלמידים מדלגים עליו. אבל הוא בדיוק מה שמפריד בין מי שפתר עשרים שאלות ולמד עיקרון אחד, לבין מי שפתר עשרים שאלות ולמד עשרים מתכונים.

3. להשוות בין שאלות שנראות שונות

קח שתי שאלות שנראות שונות אבל נפתרות באותה דרך. כתוב בשורה אחת מה משותף להן מתחת לפני השטח. כשאתה עושה את זה כמה פעמים, המוח מתחיל לחפש את המבנה הפנימי באופן אוטומטי.

זו בדיוק המיומנות שהסטודנטים בניסוי של גיק והוליואק היו חסרים: לראות שסיפור על גנרל וסיפור על רופא הם אותו סיפור, רק בתחפושת.

4. להסביר למה, לא רק מה

כשאתה פותר תרגיל, הסבר לעצמך למה כל צעד עובד, לא רק מה הצעד. "אני מחלק ב-2 כי שני הצדדים צריכים להיות שווים" זו הבנה שעוברת למצבים חדשים. "שלב 3: לחלק ב-2" זה מתכון שעובד רק כשהשאלה נראית בדיוק כמו הדוגמה.

ברגע שאתה יודע להסביר למה, אתה מזהה את ה"למה" גם כשה"מה" נראה אחרת.

הקשר בין הסבר להעברה

כשאתה מסביר נושא למישהו, אתה נאלץ לנסח את העיקרון בצורה שמובנת גם בלי ההקשר הספציפי של התרגיל. אי אפשר להסביר "למה זה עובד" בלי להגיע למבנה העמוק. ההסבר מוציא את העיקרון מהדוגמה הבודדת ושם אותו במילים.

ולכן הסבר הוא אחד הכלים הכי יעילים לבניית העברה. תלמיד שיכול להסביר עיקרון בלי להיצמד לדוגמה ספציפית, כנראה יצליח ליישם אותו גם בשאלה שלא ראה.

מקורות והרחבה

1. העברה אנלוגית Gick & Holyoak, "Analogical Problem Solving," Cognitive Psychology (1980).
2. טקסונומיה של העברת למידה Barnett & Ceci, "When and Where Do We Apply What We Learn?" Psychological Bulletin (2002).
3. אסטרטגיות לבניית העברה Perkins & Salomon, "Transfer of Learning," International Encyclopedia of Education, Pergamon Press (1992).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

תרגול שעובד: למה לפתור עוד שאלה לא מספיק

לקריאה ← שיטת למידה

ערבוב נושאים: למה זה עובד טוב יותר

לקריאה ←