מה שהמחקר מצא
ב-2010, החוקרים טיילור ורוהרר בדקו את השאלה ישירות. סטודנטים למדו לפתור ארבעה סוגים שונים של תרגילי מתמטיקה. חלקם תרגלו בבלוקים: כל התרגילים מסוג אחד, ואז כולם מהסוג הבא. האחרים תרגלו בערבוב: התרגילים הגיעו בסדר אקראי, מעורבבים ביניהם.
בזמן התרגול, הקבוצה שעבדה בבלוקים נראתה טוב יותר. הם פתרו יותר תרגילים נכון. אבל שבוע אחר כך, במבחן, התמונה התהפכה. הקבוצה שערבבה השיגה 63% הצלחה. הקבוצה שעבדה נושא-נושא? רק 20%.
פי שלושה. לא בגלל שלמדו יותר. בגלל שלמדו אחרת.
למה ערבוב עובד טוב יותר
חשבו על מה קורה כשמתרגלים עשרים תרגילי גיאומטריה ברצף. אחרי השני או השלישי, כבר ברור מה הנוסחה. מפעילים אותה אוטומטית. לא צריך לחשוב איזו שיטה מתאימה, כי ההקשר נותן את התשובה. ההתמדה מרגישה כמו למידה, אבל חלק גדול ממנה הוא חזרה מכנית.
עכשיו חשבו על מבחן. במבחן, אף אחד לא אומר לכם מאיזה פרק כל שאלה. אתם צריכים קודם להבין מה סוג הבעיה, ורק אז לבחור את דרך הפתרון. זה בדיוק מה שערבוב מאמן. כל פעם שעוברים מנושא אחד לאחר, המוח נאלץ לזהות: מה מולי עכשיו? מה השיטה הנכונה כאן? ההבחנה הזאת היא מיומנות בפני עצמה, ולמידה בבלוקים מדלגת עליה לגמרי.
במבחן אף אחד לא אומר לכם מאיזה פרק השאלה. ערבוב מאמן בדיוק את זה.
למה זה מרגיש לא יעיל (ולמה זה בסדר)
יש סיבה טובה שכמעט אף אחד לא מערבב מרצון. זה מרגיש רע. כשעובדים נושא-נושא, רואים שיפור מהיר. כל תרגיל יוצא יותר מהר מהקודם. ההרגשה היא של התקדמות. כשמערבבים, טועים יותר, חושבים יותר לאט, ומרגישים שמבזבזים זמן.
ההרגשה הזאת מטעה. רוברט ביורק, חוקר זיכרון ולמידה, קורא לתופעה הזאת "קושי רצוי" (desirable difficulty). כשלמידה קלה ונעימה, המוח לא צריך להתאמץ, והזיכרון חלש. כשלמידה קשה ומאתגרת, המוח עובד קשה יותר, והזיכרון חזק. אותו עיקרון בדיוק עובד גם בשליפה מהזיכרון: קריאה חוזרת מרגישה קלה ועובדת פחות, שליפה מרגישה קשה ועובדת יותר.
בקצרה: אם הלמידה מרגישה חלקה מדי, כנראה שהיא לא בונה זיכרון חזק מספיק.
ערבוב נושאים לא אומר ללמוד בכאוס. זה אומר לעבור בין נושאים מתוך בחירה, ולהכריח את המוח להתמודד עם המעבר. ההתמודדות הזאת היא מה שבונה את הגמישות שמבחנים דורשים.
איך ליישם את זה בפועל
הנה כמה דרכים פשוטות להכניס ערבוב ללמידה:
- בין מקצועות. במקום ללמוד מתמטיקה ארבע שעות ברצף, חלקו לבלוקים של 30 עד 45 דקות. מתמטיקה, ואז לשון, ואז חזרה למתמטיקה. כל מעבר מאלץ את המוח לשחזר את ההקשר מחדש, וזה מה שמחזק את הזיכרון.
- בתוך מקצוע. אם יש לכם ארבעה נושאים במתמטיקה, אל תפתרו עשרים תרגילי גיאומטריה ואז עשרים באלגברה. תערבבו: תרגיל מנושא אחד, תרגיל מנושא שני, וחוזר חלילה. זה קשה יותר, וזו כל המטרה.
- אחרי כל מעבר, תשלפו. כשחוזרים לנושא אחרי הפסקה, תתחילו בדקה או שתיים של שליפה: מה אתם זוכרים מהפעם הקודמת? מה המושגים המרכזיים? ככה משלבים ערבוב עם שליפה מהזיכרון, שתי השיטות הכי חזקות שהמחקר מכיר.
חשוב: ערבוב לא אומר לקפוץ כל חמש דקות. אתם צריכים מספיק זמן כדי להיכנס לנושא. 30 עד 45 דקות לבלוק הוא טווח שעובד לרוב התלמידים.
הדרך שבה למידה מרגישה לא תמיד משקפת כמה היא באמת עובדת. ערבוב מרגיש מבולגן. למידה בבלוקים מרגישה מסודרת. אבל המבחן לא בודק איך הרגשתם בזמן הלמידה. הוא בודק מה נשאר, ומה אתם יודעים לעשות עם זה.
וזה, בעצם, מה שקורה ב-TeachBack
כשמסבירים נושא בקול ללומי ואז עוברים לנושא אחר, המוח צריך לבנות מחדש את ההסבר כשחוזרים. ההפסקה וההחלפה מאלצות שליפה מחדש, לא חזרה אוטומטית. זה אותו עיקרון של ערבוב, רק בגרסה של הסבר בקול. חינם.
נסה להסביר נושא ללומי ←- ערבוב תרגולים משפר ביצועים במבחן Taylor & Rohrer, "The Effects of Interleaved Practice," Applied Cognitive Psychology (2010).
- קושי רצוי בלמידה Bjork & Bjork, "Making Things Hard on Yourself, But in a Good Way: Creating Desirable Difficulties to Enhance Learning."
- דירוג שיטות למידה לפי עדות מחקרית Dunlosky et al., "Improving Students' Learning With Effective Learning Techniques," Psychological Science in the Public Interest (2013).