אחרי המבחן: מה הציון באמת אומר, ואיך ללמוד ממנו

רוב התלמידים מקבלים מבחן בחזרה, מסתכלים על הציון, אולי מעיפים מבט בטעויות, ושמים את הדף בצד. זה מובן. לקרוא מבחן שנכשלת בו זה לא נעים. אבל בדיוק ברגע הזה, כשהמבחן עוד חם, יש בו יותר ערך למידה מכמעט כל דבר אחר שתוכל לעשות עם החומר.

למה "ללמוד יותר" זה לא התיקון

כשתלמידים מקבלים ציון מאכזב, הצעד הראשון שלהם הוא בדרך כלל "בפעם הבאה אשב יותר שעות." אבל הבעיה ברוב המקרים היא לא כמות. אם ישבת שש שעות על החומר ועדיין לא הלך, עוד שש שעות באותה שיטה לא ישנו את התוצאה.

המחקר על למידה יעילה מראה עקבית שמה שמשנה הוא לא כמה שעות למדת, אלא מה עשית בשעות האלה. סטודנטים שמשתמשים בשיטות פעילות, כמו שליפה מהזיכרון והסבר במילים שלהם, מגיעים לתוצאות טובות יותר מסטודנטים שקוראים ומדגישים שעות ארוכות. דנלוסקי ועמיתיו סקרו עשרות מחקרים ב-2013 ומצאו שקריאה חוזרת והדגשה הן מהשיטות הכי פחות יעילות, למרות שהן הכי נפוצות.

לכן, לפני שמוסיפים שעות, כדאי לשאול שאלה אחרת: מה בדיוק השתבש?

שלושה סוגי טעויות, שלושה תיקונים שונים

לא כל טעות במבחן נולדה שווה. כשאתה עובר על המבחן, כל שאלה שטעית בה נופלת לאחת משלוש קטגוריות. כל קטגוריה דורשת תיקון אחר.

1. לא הבנתי את החומר

אתה מסתכל על השאלה ולא מצליח להבין מה בכלל רצו ממך. או שענית משהו שנראה לך הגיוני, אבל התשובה הנכונה מפתיעה אותך. זה פער בהבנה. לא שכחת, לא טעית מחוסר זהירות. פשוט לא הבנת את הנושא מספיק עמוק.

מה עושים: חוזרים לחומר וקוראים את הנושא מחדש, אבל הפעם עם מטרה ממוקדת: להבין למה התשובה הנכונה היא הנכונה, לא רק מה היא. אם אפשר, מסבירים את הנושא למישהו אחר או לעצמך בקול. אם לא מצליחים להסביר, הפער עדיין שם.

2. ידעתי, אבל שכחתי

אתה מסתכל על התשובה הנכונה ומרגיש צביטה: "כן! ידעתי את זה!" זה קרה כי למדת את החומר, הבנת אותו, אבל הזיכרון לא החזיק. בזמן המבחן לא הצלחת לשלוף את מה שלמדת.

מה עושים: הבעיה היא בשלב השימור, לא בשלב ההבנה. התיקון הוא חזרה מרווחת: לחזור על החומר במרווחי זמן, לא הכל ביום אחד. ולשלב שליפה פעילה: לא לקרוא את הסיכום, אלא לנסות להיזכר מה כתוב בו לפני שפותחים.

3. ידעתי, אבל טעיתי בביצוע

טעויות חישוב. שאלה שקראת בחופזה ופספסת מילה חשובה. תשובה שסימנת בטור הלא נכון. אתה יודע את החומר, אבל משהו בביצוע עצמו השתבש.

מה עושים: התיקון הוא לא ללמוד יותר חומר, אלא לבנות הרגלי עבודה שונים במבחן. לקרוא כל שאלה פעמיים. לסמן מילות מפתח. להשאיר חמש דקות בסוף לבדיקה. טעויות ביצוע חוזרות הן בדרך כלל עניין של לחץ או מהירות, ושתי הבעיות האלה נפתרות בתרגול תנאי מבחן, לא בלמידה נוספת של החומר.

הטעויות שהיית הכי בטוח בהן הן הכי קלות לתיקון

יש ממצא מפתיע שחוזר על עצמו במחקרים: דווקא הטעויות שעשית בביטחון הכי גבוה הן הטעויות שתתקן הכי מהר.

באטרפילד ומטקלף בדקו את זה ומצאו שכאשר אנשים ענו תשובה לא נכונה ודירגו את הביטחון שלהם כגבוה, הם היו מסוגלים ללמוד את התשובה הנכונה טוב יותר מאשר כשהביטחון היה נמוך. החוקרים קראו לזה "אפקט התיקון-היתר" (hypercorrection effect).

למה זה קורה? כי כשאתה בטוח שידעת ומתברר שטעית, זה יוצר הפתעה. וההפתעה הזאת גורמת למוח לשים לב ברצינות לתשובה הנכונה. הוא מתעדכן. טעות שעשית בחוסר ביטחון ("ניחשתי") לא יוצרת את אותה הפתעה, ולכן התיקון שלה נקלט פחות טוב.

המשמעות המעשית: כשאתה עובר על המבחן ומגיע לשאלה שהיית בטוח שענית נכון ומתברר שלא, אל תדלג. עצור שם. קרא את התשובה הנכונה, הבן למה שלך הייתה לא נכונה. הרגע הזה, שבו ההפתעה חדה, הוא הרגע שבו הלמידה הכי עמוקה קורית.

איך לעשות ניתוח מבחן: ארבעה צעדים

הנה שיטה פשוטה שלוקחת 15 עד 20 דקות. עדיף לעשות אותה ביום שבו מקבלים את המבחן בחזרה, כשהזיכרון עדיין טרי.

1. עברו על כל שאלה שנפלה

לא רק הציון הסופי. כל שאלה. סמנו ליד כל טעות: "לא הבנתי", "שכחתי", או "טעות ביצוע". אם אתם לא בטוחים, שאלו את עצמכם: "אם מישהו היה שואל אותי עכשיו את השאלה הזאת, הייתי יודע לענות?" אם כן, זו שכחה או ביצוע. אם לא, זו הבנה.

2. ספרו את ההתפלגות

כמה טעויות הבנה? כמה שכחה? כמה ביצוע? ההתפלגות מספרת את הסיפור. אם רוב הטעויות הן הבנה, צריך לשנות את הדרך שבה לומדים את החומר. אם רוב הטעויות הן שכחה, צריך לפזר את הלמידה על פני ימים ולשלב חזרות. אם רוב הטעויות הן ביצוע, צריך לתרגל בתנאי מבחן.

3. בחרו שלושה נושאים למוקד

אל תנסו לתקן הכל בבת אחת. מתוך טעויות ההבנה, בחרו שניים או שלושה נושאים שחוזרים או ששווים הכי הרבה נקודות. התחילו מהם. אחרי שאלה סגורים, עברו לבאים בתור.

4. למדו את הנושאים האלה אחרת

הנה השלב שרוב התלמידים מדלגים עליו. אם למדתם נושא בקריאה ולא הלך, אל תחזרו לקרוא שוב. נסו להסביר אותו בקול. נסו ללמד אותו למישהו. נסו לפתור בעיה שקשורה אליו בלי לפתוח את המחברת. כל דרך שמכריחה אתכם להוציא את המידע מהראש, במקום להכניס אותו שוב, תיתן תוצאה טובה יותר.

המבחן שנגמר הוא כלי למידה

ארנולד ומקדרמוט חקרו ב-2013 תופעה שהם קראו לה "למידה מועצמת-מבחן" (test-potentiated learning). הם מצאו שסטודנטים שנבחנו על חומר ואז חזרו ללמוד אותו, זכרו אותו טוב יותר מסטודנטים שפשוט למדו פעמיים בלי מבחן באמצע.

הסיבה: המבחן חושף בדיוק מה אתה לא יודע. בלי מבחן, קל ליפול לאשליה שהכל ברור. אחרי מבחן, אין מקום לאשליות. אתה יודע בדיוק מה נפל, ולכן הלמידה שאחריו ממוקדת. היא הולכת ישר לפערים במקום לעבור שוב על מה שכבר יודעים.

לכן, מבחן שנכשלת בו הוא לא אות שאתה לא מספיק טוב. הוא כלי אבחון. הוא עושה בעשר דקות מה שאתה לבד לא הייתה מצליח לעשות בשעתיים: מראה לך בדיוק איפה לשים את המאמץ.

ומה עם הציון עצמו?

ציון נמוך מרגיש רע. זה לגיטימי. אבל כדאי לזכור מה ציון באמת אומר: הוא מודד ביצוע ביום מסוים, בתנאים מסוימים, על חומר מסוים. הוא לא מודד אינטליגנציה. הוא לא מודד פוטנציאל. הוא מודד מה קרה הפעם.

מה שקורה הפעם הבאה תלוי במה שתעשה עכשיו. ו"עכשיו" מתחיל בלפתוח את המבחן, לעבור על הטעויות, ולהבין מה הן מספרות.

מקורות והרחבה

1. אפקט התיקון-היתר Butterfield & Metcalfe, "Errors committed with high confidence are hypercorrected," Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition (2001).
2. למידה מועצמת-מבחן Arnold & McDermott, "Test-potentiated learning: Distinguishing between direct and indirect effects of tests," Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition (2013).
3. שיטות למידה יעילות ולא יעילות Dunlosky, Rawson, Marsh, Nathan & Willingham, "Improving Students' Learning With Effective Learning Techniques," Psychological Science in the Public Interest (2013).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

טעויות בלמידה: למה דווקא התשובה הלא נכונה מחזקת את הזיכרון

לקריאה ← למידה למבחן

תבחן את עצמך: למה מבחן לדוגמה שווה יותר מעוד שעה של סיכומים

לקריאה ←