סביבת למידה: למה המקום שבו אתה לומד משנה את מה שתזכור

המוח שומר את הסביבה ביחד עם החומר

כשאתה לומד, המוח לא שומר רק את מה שקראת. הוא שומר גם את הריח בחדר, את התאורה, את הרעש ברקע, את המרקם של הכיסא. כל הפרטים האלה נארזים ביחד עם החומר עצמו, כמו חבילה אחת. אחר כך, כשהמוח מנסה לשלוף את החומר, הוא משתמש ברמזי הסביבה כמו בחוט שמושך את הזיכרון החוצה.

ב-1975, גודן ובדלי הראו את זה בניסוי שנהפך לקלאסיקה. הם לימדו צוללנים רשימות מילים: חלק למדו מתחת למים, וחלק על היבשה. כשביקשו מהם להיזכר, הצוללנים שלמדו מתחת למים נזכרו טוב יותר כשהם שוב מתחת למים. אלה שלמדו על היבשה נזכרו טוב יותר על היבשה. לא בגלל שהמים עזרו ללמוד. הסביבה שימשה כרמז שליפה: המוח השתמש בה כדי למצוא את הזיכרון.

החוקרים קראו לזה "זיכרון תלוי הקשר." הזיכרון עצמו לא נעלם, הוא פשוט קשה יותר לגישה בלי רמזי הסביבה שהיו נוכחים כשלמדת.

הבעיה: המבחן לא יהיה בפינה שלך

זה נשמע מעניין כניסוי, אבל יש לזה השלכה מעשית מאוד. אם הזיכרון קשור לסביבה, מה קורה כשהמבחן מתקיים במקום אחר? כיתה זרה, שולחנות בשורה, תאורת ניאון, אנשים שלא מכירים. כל רמזי הסביבה שהמוח שמר ביחד עם החומר פתאום נעלמו.

מי שלמד תמיד באותו שולחן, באותה תאורה, עם אותה מוזיקה ברקע, בנה זיכרון שתלוי מאוד ברמזים האלה. במבחן, המוח מחפש את הרמזים ולא מוצא אותם. החומר שם, אבל הגישה אליו קשה יותר.

הפתרון: תחליף מקומות

סמית', גלנברג וביורק (1978) חקרו את זה ומצאו ממצא שסותר את האינטואיציה. סטודנטים שלמדו את אותו חומר בשני חדרים שונים נזכרו טוב יותר מסטודנטים שלמדו פעמיים באותו חדר. גם כשהמבחן התקיים בחדר שלישי, חדש לגמרי.

למה? כשלומדים רק במקום אחד, הזיכרון נקשר לסביבה ספציפית. כשלומדים בשני מקומות או יותר, המוח לא יכול להיתלות בסביבה אחת ומפתח קשרים פנימיים חזקים יותר לחומר עצמו. הידע נהיה עצמאי. הוא לא צריך את הכיסא הספציפי כדי לצוץ.

זה לא אומר לקפוץ כל עשר דקות. המחקר בדק מעבר בין מפגשי למידה, לא החלפת כיסא כל רבע שעה. הרעיון הוא שמי שנשאר תמיד באותו שולחן מפסיד יתרון שלא עולה כלום.

מוזיקה, שקט, ורעש רקע

רוב הסטודנטים לומדים עם אוזניות. השאלה "מוזיקה או שקט?" חוזרת כל עונת מבחנים. התשובה מהמחקר לא חד-משמעית, אבל כמה דברים ברורים.

שירים עם מילים מפריעים לקריאה. כשהמוח מעבד שפה מהספר ושפה מהשיר בו-זמנית, שני הערוצים מתנגשים. פרהם וויזרד (2011) הראו שמוזיקה עם מילים פוגעת ביכולת הזיכרון, גם כשאוהבים את השיר. הסיבה: צלילי שפה ברקע מפריעים לעיבוד מידע חדש. המוח לא מצליח להתעלם ממילים, גם כשלא מקשיבים להן במכוון.

שקט מוחלט עובד טוב לרוב האנשים. אבל לא לכולם. יש מי שבשקט גמור שומע כל מחשבה ומתקשה להתרכז. במקרה כזה, רעש רקע נמוך ויציב יכול לעזור: צלילי מטבח בבית קפה, רעש לבן, גשם. המפתח הוא שהרעש יהיה אחיד ולא ידרוש תשומת לב. שום דבר עם מילים, שום דבר שפתאום משתנה.

הכלל הפשוט: אם אתה לומד עם מוזיקה, עבור למוזיקה בלי מילים. אם שקט עובד, תישאר עם שקט. אין קסם פה, רק הפחתת הפרעות.

הטלפון על השולחן

ב-2017, חוקרים מאוניברסיטת טקסס בדקו דבר שנראה טריוויאלי: מה קורה כשהטלפון פשוט נמצא על השולחן. לא מצלצל, לא רוטט. רק מונח שם עם המסך כבוי.

התוצאה הפתיעה גם את החוקרים. עצם הנוכחות של הטלפון הפחיתה את יכולת הריכוז, גם כשאף אחד לא נגע בו. וורד וחבריו קראו לזה "brain drain": חלק מהמוח עסוק כל הזמן בלהתאפק לא לבדוק את הטלפון. ההתאפקות הזאת דורשת משאבים קוגניטיביים. משאבים שהיו יכולים ללכת ללמידה.

הניסוי בדק שלושה מצבים: טלפון על השולחן, טלפון בתיק, טלפון בחדר אחר. מי שהטלפון שלו היה בחדר אחר ביצע הכי טוב. לא בגלל שלא שמע הודעות. בגלל שהמוח ידע שהטלפון לא שם בכלל ושיחרר את המשאבים שהיו נעולים על ההתאפקות.

להפוך את הטלפון לא מספיק. להוציא אותו מהחדר כן.

מה עושים עם זה

ארבעה דברים מעשיים שאפשר ליישם כבר היום:

• תחליף מקומות בין מפגשי למידה. שולחן בחדר, ספרייה, סלון. לא צריך מקום מושלם. צריך כמה מקומות.
• תוריד מילים מהאוזניות. אם לומד עם מוזיקה, עבור למוזיקה בלי מילים או לרעש רקע אחיד.
• תוציא את הטלפון מהחדר. לא לכיס, לא למגירה. לחדר אחר. שהמוח ידע שאין מה לבדוק.
• תתאמן בתנאי מבחן. פעם בשבוע, תרגל בסביבה שונה ממה שאתה רגיל אליה. ככה הידע נבנה עצמאי ופחות תלוי ברמזים חיצוניים.

אלה לא שינויים גדולים. הם לא עולים כסף ולא דורשים תכנון. אבל הם משנים את מה שיישאר בראש כשתשב במבחן, בכיתה שמעולם לא למדת בה.

מקורות והרחבה

1. זיכרון תלוי הקשר Godden & Baddeley, "Context-dependent memory in two natural environments: On land and underwater," British Journal of Psychology (1975).
2. שינוי סביבה ושיפור זכירה Smith, Glenberg & Bjork, "Environmental context and human memory," Memory & Cognition (1978).
3. מוזיקה עם מילים וביצועי זיכרון Perham & Vizard, "Can preference for background music mediate the irrelevant sound effect?" Applied Cognitive Psychology (2011).
4. נוכחות טלפון ויכולת קוגניטיבית Ward, Duke, Gneezy & Bos, "Brain Drain: The Mere Presence of One's Own Smartphone Reduces Available Cognitive Capacity," Journal of the Association for Consumer Research (2017).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

ריכוז בלמידה: למה הראש בורח ומה באמת עוזר

לקריאה ← שיטת למידה

הפסקות בלמידה: למה המוח צריך הפסקה

לקריאה ←