מועד ב': איך ללמוד אחרת לחומר שכבר נבחנת בו

בפעם הראשונה למדת בלי לדעת מה בדיוק ייבדק. היום אתה יודע. ישבת בבחינה, ראית את השאלות האמיתיות, וקיבלת בחזרה ציון שמצביע על משהו מדויק מאוד. זה הנכס הגדול של מועד ב', והוא נזרק לפח כמעט בכל פעם.

הסיבה מובנת. הציון מגיע, הוא מאכזב, והתגובה הטבעית היא להתרחק מהבחינה הזאת ולהתחיל את החומר מהתחלה. ההתחלה מרגישה נקייה. היא גם מחזירה אותך לאותה נקודה שממנה יצאת.

החומר מרגיש מוכר, וזה המלכוד

כשאתה פותח פרק שלמדת ממנו לפני שבועות או חודשים, הכל נראה ידוע. אתה קורא שורה ומזהה אותה מיד. המוח מתרגם את הזיהוי הזה לתחושה של "את זה אני יודע", והיד מדפדפת הלאה.

אשר קוריאט ורוברט ביורק תיארו ב-2005 בדיוק את הכשל הזה. הם הראו שההערכה שאנשים נותנים לעצמם בזמן הלמידה, לגבי מה הם יזכרו במבחן, נוטה להיות מנופחת כשהתשובה נמצאת מול העיניים. הם קראו לזה הטיית ראיית הנולד. כשהחומר פתוח לפניך אתה לא מודד את הידיעה שלך. אתה מודד כמה קל לקרוא.

בסיבוב השני האפקט הזה חזק יותר, כי לזיהוי יש עכשיו על מה להישען. למדת את החומר, שמעת את השיעורים, ואפילו נבחנת עליו. הכל מוכר. בגלל זה הלמידה החוזרת מרגישה מיותרת אחרי עשרים דקות, והקריאה הופכת לדפדוף.

ויש כאן גם צד טוב. הבחינה שעברת היא בדיוק המצב ההפוך: נאלצת להוציא את החומר מהראש כשהוא לא היה פתוח לפניך, כלומר בלי מה שמנפח את ההערכה בזמן הלמידה. לכן היא מראה לך איפה הביטחון שלך לא התאים למה שידעת בפועל. על החומר שעוד לא נבחנת בו אין לך מידע כזה, ואין דרך זולה יותר להשיג אותו. נשאר רק להקשיב למה שהיא אומרת.

בפעם הראשונה למדת לפי מה שחשבת שתישאל. בפעם השנייה אתה יכול ללמוד לפי מה שנשאלת.

קודם תסתכל על הבחינה עצמה

לפני שאתה פותח ספר, נסה להשיג את מחברת הבחינה שלך. בבחינות הבגרות קיימת אפשרות לצפות במחברת הסרוקה, והדרך לעשות את זה עוברת בדרך כלל דרך בית הספר או דרך השירותים המקוונים של משרד החינוך. בקורס אקדמי יש זכות עיון במחברת לפי נהלי המוסד. שווה לברר את הדרך המדויקת מול רכז הבגרויות או מול מזכירות החוג, כי הנהלים וחלונות הזמן משתנים משנה לשנה.

אם המחברת לא זמינה, השאלון עצמו כן. הוא מתפרסם, והמורה בדרך כלל מחזיק אותו. גם בלי התשובות שלך, רשימת השאלות היא מידע ששווה שעה של עבודה.

כשזה מולך, אל תסתכל על הציון. תמיין את הטעויות.

שלוש ערמות

קח דף, חלק אותו לשלושה, ועבור על הבחינה שאלה אחרי שאלה. כל נקודה שאיבדת נכנסת לאחת מהערמות:

• לא ידעתי. ראית את השאלה ולא היה לך מה להגיד. חור בידע.
• ידעתי, ולא ידעתי מה לעשות עם זה. את החומר הכרת, אבל לא זיהית שהשאלה מבקשת אותו, או שלא ידעת להפעיל אותו על המקרה הספציפי.
• ידעתי, ונפלתי על משהו אחר. קראת את השאלה בחיפזון, נגמר הזמן, סעיף נשכח, טעות חישוב.

המיון הזה הוא כל העבודה של היום הראשון, והוא זה שקובע מה תעשה בזמן שנשאר. הערמה הראשונה דורשת ללמוד חומר. השנייה דורשת תרגול על שאלות, כי החומר קיים והחיבור בין השאלה לחומר הוא מה שחסר. השלישית בכלל לא דורשת ללמוד, היא דורשת לשנות את מה שאתה עושה בתוך חדר הבחינה.

הזמן שעד הבחינה הוא היתרון שלך

כמה זמן יש לך תלוי באיזה מועד מדובר, וזה משנה את התוכנית מהיסוד. בבגרות, בין מועד הקיץ למועד החורף עוברים חודשים. בקורס אקדמי מועד ב' נופל בדרך כלל בתוך אותה תקופת בחינות, כלומר שבועות אחרי מועד א' ולפעמים פחות מזה. לכן הצעד הראשון הוא לפתוח את לוח הבחינות של בית הספר או של המוסד ולראות מה התאריך בפועל. התוכנית נגזרת ממנו.

בשני המקרים הכלל זהה: הזמן שיש לך עובד לטובתך רק אם הוא מחולק, ולא נדחס לימים שלפני.

סקירה רחבה של ניקולס ספדה ועמיתיו משנת 2006 ריכזה מחקרים רבים על תרגול מרווח. התמונה שחזרה בהם הייתה עקבית: כשחוזרים על חומר בפערי זמן, הזיכרון לטווח ארוך יוצא טוב יותר מאשר כשדוחסים את אותן חזרות לרצף אחד. הם גם מצאו שככל שהמבחן רחוק יותר, הפער שמשרת אותו גדול יותר. המחקרים האלה נעשו בעיקר על חומר מילולי בתנאי מעבדה, ולא על פרק שלם בכימיה, אז כדאי להיזהר מלמתוח אותם רחוק מדי. הכיוון שלהם בכל זאת שימושי כאן, וגם הממצא לגבי אורך הפער: הוא אומר שהמרווח הנכון נגזר מהמרחק לבחינה, ולכן הוא נראה אחרת למי שיש לו שלושה חודשים ולמי שיש לו שבועיים.

כשיש חודשים

לא צריך לוח שנה מורכב. צריך שתי החלטות.

הראשונה: שלוש או ארבע פגישות קצרות בשבוע עם המקצוע הזה, במקום מרתון אחד בסוף השבוע. חצי שעה ביום רביעי ששומרת על החומר חיה שווה יותר משש שעות בשבת שאחריהן שבוע של שקט.

השנייה: כל פגישה נפתחת בחומר מלפני כמה שבועות, לא במה שלמדת אתמול. אתה פותח את רשימת הפערים, בוחר שורה שכבר טיפלת בה, ומנסה לענות עליה בלי להציץ. אם זה יוצא חלק, היא יורדת מהרשימה. אם זה נתקע, היא חוזרת לסוף התור. השאר הזמן הולך לשורה חדשה.

הסדר הזה לא נעים, וזה בכוונה. חומר מלפני שבועיים הוא בדיוק החומר שאתה לא בטוח בו, ולכן הוא זה שהחזרה עליו שווה משהו.

כשיש שבועות

כשמועד ב' נמצא בתוך אותה תקופת בחינות, אין מרחב לתכנון ארוך, ושלושה דברים משתנים.

הפערים מהערמה השלישית הופכים לרווח הזול ביותר. לשנות את סדר העבודה בתוך הבחינה, לקרוא את השאלה לאט, לחלק את הזמן מראש, כל אלה לא דורשים ללמוד חומר חדש, ואפשר לתרגל אותם על מבחן אחד לדוגמה בתנאי זמן.

הערמה הראשונה דורשת מיון לפי משקל. בשבועיים אי אפשר לסגור כל חור, וכדאי להתחיל מהנושאים שנשאו את השאלות הכבדות בבחינה שעברת.

והמרווח בין החזרות מתכווץ לימים במקום שבועות. חוזרים לאותה שורה מהרשימה כל יומיים או שלושה. הרעיון זהה, הסקאלה קטנה.

למה קריאה שנייה של הסיכום כנראה לא תזיז את הציון

הנרי רודיגר וג'פרי קרפיק פרסמו ב-2006 ניסוי שהפך למפורסם. סטודנטים קראו קטע מידע. חלקם קראו אותו שוב ושוב, וחלקם נבחנו עליו במקום הקריאה החוזרת. כשבדקו אותם חמש דקות אחרי הלמידה, דווקא הקוראים יצאו טוב יותר. כשבדקו אותם שבוע אחרי, התמונה התהפכה, ומי שנבחן זכר משמעותית יותר.

כדאי לדייק מה הניסוי הזה אומר ומה הוא לא אומר. הוא לא אומר שקריאה חוזרת חסרת תועלת. גם מי שקרא שוב ושוב זכר חומר אחרי שבוע, פשוט פחות ממי שתרגל שליפה. מה שהוא כן מראה הוא שהיתרון של הקריאה החוזרת מתרכז בטווח הקצר, ושהפער לרעתה נפתח בדיוק בטווח שבו הבחינה שלך נמצאת. ובאותו מחקר נמצא עוד דבר ששווה לדעת: הקריאה החוזרת העלתה לסטודנטים את הביטחון ביכולת שלהם לזכור. היא שיפרה את התחושה יותר מאשר את הזיכרון.

ב-2013 ג'ון דנלוסקי ועמיתיו סקרו עשר טכניקות למידה נפוצות ודירגו אותן לפי התועלת שהמחקר מראה. תרגול שליפה ותרגול מרווח קיבלו את הדירוג הגבוה. קריאה חוזרת והדגשה בטוש קיבלו דירוג נמוך. אלה שתי הטכניקות שרוב התלמידים משתמשים בהן, וזו לא במקרה גם צורת הלמידה שהביאה את הציון הראשון.

המבחן שמפריד בין מוכר לידוע

יש בדיקה אחת שלוקחת דקה וחוסכת שבועות: קח שורה מרשימת הפערים, סגור את הכל, והסבר אותה בקול. לא בראש, בקול.

ההסבר בראש קל מדי לזייף. אתה יודע למה התכוונת, אז אתה משלים את החורים בלי לשים לב וממשיך. בקול אי אפשר. אתה חייב משפט שלם, סדר הגיוני, ומונחים שאתה יודע להסביר גם אותם. הרגעים שבהם אתה נתקע או בורח לניסוח מהספר הם המפה המדויקת של מה שעוד לא יושב.

מישלן צ'י ועמיתיה הראו ב-1994 שהדבר הזה עובד גם כשאין קהל. תלמידים שהתבקשו להסביר לעצמם בקול כל פסקה בטקסט הגיעו להבנה עמוקה יותר מתלמידים שקראו את אותו טקסט פעמיים. ההסבר אילץ אותם לחבר בין חלקים שהקריאה הניחה שהם מחוברים.

לנבחן חוזר יש כאן יתרון קטן ונחמד. אתה מכיר את צורת השאלות של הבחינה האמיתית. אפשר לנסח כל שורה ברשימה כשאלה בסגנון הזה, ולענות עליה בקול. זה תרגול שליפה וגם חזרה על פורמט, באותה דקה.

ומה אם הציון לא יזוז

שווה להגיד את זה בכנות: מועד ב' לא מבטיח ציון אחר. לכן כדאי לשאול שתי שאלות לפני שמשקיעים בו.

הראשונה היא מה הציון הזה אמור לפתוח. למקצוע שחשוב לתואר או לסף קבלה מסוים שווה להשקיע. למקצוע שהציון בו כבר לא משנה לשום החלטה שלפניך, אותו זמן אולי שווה יותר במקום אחר. זו שאלה מעשית, וכדאי לברר את התשובה אצל יועץ או במזכירות ולא לנחש אותה.

השנייה היא מה ישתנה בלמידה עצמה. אם התשובה היא "אשב יותר שעות", הסיכוי שהציון יזוז נמוך. אם התשובה היא רשימת פערים מהבחינה האמיתית, ותוכנית שעונה עליהם בקול לאורך הזמן שנשאר, יש כאן משהו חדש.

ולגבי הלחץ שמגיע עם ההחלטה הזאת: חלק גדול ממנו מגיע מחוסר ודאות. אתה לא בטוח מה אתה יודע, אז כל יום שעובר מרגיש כמו עוד יום שבו הכל פתוח. רשימת פערים שמתקצרת היא התשובה הפשוטה לזה. היא לא מרגיעה כי היא מבטיחה הצלחה. היא מרגיעה כי היא מחליפה דאגה מעורפלת במידע.

מקורות והרחבה

1. אשליית הידיעה בזמן הלמידה Koriat & Bjork, "Illusions of competence in monitoring one's knowledge during study," Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition 31(2), 187-194 (2005).
2. שליפה מול קריאה חוזרת Roediger & Karpicke, "Test-Enhanced Learning: Taking Memory Tests Improves Long-Term Retention," Psychological Science 17(3), 249-255 (2006).
3. תרגול מרווח Cepeda, Pashler, Vul, Wixted & Rohrer, "Distributed practice in verbal recall tasks: A review and quantitative synthesis," Psychological Bulletin 132(3), 354-380 (2006).
4. הסבר עצמי בקול Chi, de Leeuw, Chiu & LaVancher, "Eliciting self-explanations improves understanding," Cognitive Science 18(3), 439-477 (1994).
5. דירוג טכניקות הלמידה Dunlosky, Rawson, Marsh, Nathan & Willingham, "Improving Students' Learning With Effective Learning Techniques," Psychological Science in the Public Interest 14(1), 4-58 (2013).
6. מועדי בחינות הבגרות וההרשמה אליהן משרד החינוך, לוח מועדי בחינות הבגרות וההרשמה (edu.gov.il). המועדים, חלונות ההרשמה ונהלי העיון במחברת משתנים משנה לשנה, וכדאי לאמת אותם מול בית הספר.

מה לקרוא אחר כך

למידה למבחן

אחרי המבחן: מה הציון באמת אומר, ואיך ללמוד ממנו

לקריאה ← שיטת למידה

אשליית ההבנה: למה אתה בטוח שהבנת את החומר

לקריאה ←