ללמוד מתרשים: למה גרף נראה מובן ולא נשאר בראש

חלק גדול מהחומר שלומדים לא מגיע כטקסט. דיאגרמה של מערכת הדם, גרף של היצע וביקוש, מפה עם חצים של תנועת אוכלוסין, תרשים זרימה של תהליך, טבלה שמסכמת ארבעה סוגים. בהרבה מקצועות דווקא הדברים האלה הם מה שנבדק, כי הם מחזיקים את הקשרים בין הפרטים ולא רק את הפרטים.

ובכל זאת, כמעט כולם לומדים אותם בצורה הפסיבית ביותר שאפשר: הסתכלות. לפעמים העתקה מדויקת למחברת. אחר כך מרגישים שהתרשים מוכר, וההרגשה הזאת נשארת עד הרגע שבו צריך להשתמש בו.

למה תרשים מרגיש מובן בשנייה

לתחושת הבהירות הזאת יש הסבר טוב. לרקין וסימון הראו במאמר מ-1987 שתרשים מסדר מידע לפי מקום על הדף, ולא כרצף של שורות. כשכל מה שקשור זה לזה יושב באותו אזור, העין מוצאת את הקשר בלי לחפש אותו, ואפשר להסיק ממנו דברים כמעט בלי מאמץ. בזכות זה תרשים טוב עוזר לפתור בעיות מהר יותר מטקסט שמכיל בדיוק את אותו מידע.

הנקודה היא שהמהירות הזאת היא חצי מהתמונה. היא עוזרת בהבנה ברגע הקריאה, והיא גם מה שמייצר את התחושה שאין פה עוד עבודה. אבל לדעת איפה כל דבר יושב על הדף זה לא אותו דבר כמו לדעת מה הוא אומר. הדף נשאר בספר, והקשר הוא זה שצריך להישאר אצלך.

יש כאן גם מלכודת שנייה. שאה והופנר סקרו את המחקר על קריאת גרפים והראו שמה שאדם לוקח מגרף תלוי בשני דברים שאינם הנתונים עצמם: באיך הגרף מעוצב, ובמה שהוא כבר יודע על הנושא. קורא מתחיל נוטה להיתפס לדפוס החזותי הבולט, למשל לקו שעולה חזק, גם כשהשאלה האמיתית היא מה היחס בין שני המשתנים. אפשר לזכור את צורת הגרף במדויק ולפספס את מה שהוא בא להראות.

תרשים לא מסביר את עצמו. הוא מסדר בשבילך את מה שצריך להסביר.

מה קורה כשמסבירים תרשים בקול

איינסוורת' ולויזו בדקו ב-2003 מה קורה כשסטודנטים מתבקשים להסביר לעצמם חומר בזמן הלמידה. כל המשתתפים למדו על מערכת הדם, חלקם מטקסט וחלקם מתרשימים. הקבוצה שלמדה מתרשימים הפיקה יותר הסברים עצמיים, והציונים שלה במבחן שאחרי היו גבוהים יותר. זה היה מחקר קטן, עשרים משתתפים בלבד, ולכן כדאי לקחת את הגודל של הפער בזהירות. הכיוון שלו מעניין בכל זאת: תרשים הוא הזמנה טובה במיוחד להסביר, כי יש בו חלקים שאפשר להצביע עליהם ולשאול עליהם למה.

כדאי לדייק מה המחקר הזה מראה ומה הוא לא. כל המשתתפים בו התבקשו להסביר לעצמם, וההבדל בין הקבוצות היה בצורת החומר, ולכן אי אפשר להסיק ממנו שההסבר הוא כל הסיפור והתרשים רק רקע. מה שהחוקרים מציעים הוא ההפך: שתרשים מזמין הסבר יותר מטקסט, ושחלק מהתועלת שלו עוברת דרך זה. שני הדברים עובדים יחד, והחלק שתלוי בך הוא ההסבר. תרשים שרק מסתכלים עליו משאיר את העבודה הזאת בלי שתיעשה, והרגע שבו אתה מנסח במילים שלך מה הוא מראה הוא גם הרגע שבו אתה מגלה איפה לא ידעת.

ארבעה צעדים לקרוא תרשים כך שהוא יישאר

1. תתחיל מהתוויות, לא מהצורה

לפני שאתה מסתכל על הקווים, תקרא את הכותרת, את שני הצירים, את היחידות ואת המקרא. ואז תגיד בקול: מה נמדד כאן, ובאיזה יחידות. זה נשמע טכני, וזה המקום שבו רוב הטעויות במבחן נולדות. הרבה שאלות נראות קשות רק כי לא היה ברור אם הציר מראה כמות או אחוז, מצב בנקודת זמן או שינוי לאורך זמן.

בתרשים שאינו גרף, התוויות הן שמות השלבים והחצים. תגיד מה כל חץ מייצג: זרימה, סיבה ותוצאה, סדר של שלבים או תנועה פיזית. חץ שלא ברור מה הוא אומר הופך תרשים זרימה לקישוט.

2. תספר את התרשים במשפט אחד

עכשיו תנסח בקול משפט אחד שאומר מה התרשים מראה. לא "זה גרף של אבטלה", אלא מה קורה למה: "כשההכנסה עולה, ההוצאה על מזון עולה גם היא, אבל בקצב יותר איטי". אם המשפט לא יוצא, זה הסימן שעוד לא קראת את התרשים, רק הסתכלת עליו.

משפט אחד זה מעט בכוונה. הוא מאלץ לבחור מה העיקר, וזה בדיוק מה שתידרש לעשות בשאלה שתשאל "מה אפשר להסיק מהתרשים".

3. תעצור בנקודה אחת ותסביר למה היא שם

תבחר נקודה אחת שיש בה משהו מיוחד: מקום שבו הקו משנה כיוון, שיא, מפגש בין שתי עקומות, שלב שממנו יוצאים שני חצים. תצביע עליה ותסביר למה היא נראית כך, לפי החומר שלמדת ולא לפי התרשים. הנקודות האלה הן בדרך כלל כל הסיבה שהתרשים נמצא בספר.

אחר כך תשאל את השאלה שהופכת את הכל: מה היה משתנה בתרשים אם משהו אחד היה אחרת. אם מורידים את המחיר, אם הטמפרטורה עולה, אם השלב הזה נחסם. מי שיכול לענות על זה מכיר את הקשר. מי שזוכר רק את הצורה ייתקע כאן, וטוב שייתקע עכשיו ולא במבחן.

4. תשחזר אותו מהראש, ואז תשווה

תסגור את הספר ותצייר את התרשים מחדש על דף ריק, בלי להציץ. הציור לא צריך להיות יפה, הוא צריך להיות שלם: צירים עם תוויות, הכיוון הכללי של הקו, שמות השלבים והחצים ביניהם. אחר כך תפתח ותשווה. מה שחסר בציור שלך הוא רשימת החזרה שלך, והיא מדויקת יותר מכל הדגשה בצהוב.

שחזור כזה דורש זמן, ולכן כדאי לשמור אותו לתרשימים שבאמת מרכזיים בחומר. בשבילם זה שווה את הדקות.

טעויות שחוזרות על עצמן

• לדלג על המקרא. הצבעים והסימנים הם לרוב המשתנה השלישי בתרשים, ובלעדיהם הגרף אומר משהו אחר לגמרי.
• לשנן את הצורה. לזכור שהקו עולה ואז יורד זה לא לדעת למה. שאלה שתשנה את הנתונים תפיל את מי שזכר רק את התמונה.
• להעתיק במדויק ולשתוק. העתקה מסודרת של דיאגרמה למחברת מרגישה כמו למידה, והיא בעיקר עבודת יד. ההעתקה שווה משהו רק אם מדברים עליה בזמן או אחריה.
• לקרוא רק את התרשים. התרשים והטקסט שלידו לא אומרים אותו דבר פעמיים. הטקסט מסביר את מה שהתרשים רק מראה, וכדאי לקרוא אותם זה מול זה.

תרשים שקיבלת ותרשים שאתה מצייר

המאמר הזה עוסק בתרשים שמגיע מוכן בספר, במצגת או במאמר. יש גם את הכיוון ההפוך, שבו אתה מייצר את התרשים בעצמך כדי לעבד חומר שהגיע כטקסט. שני הדברים עוזרים ובשביל דברים שונים. התרשים שקיבלת הוא חומר לבחון: מישהו אחר החליט מה חשוב בו, והעבודה שלך היא להוציא ממנו את הקשר. התרשים שאתה מצייר הוא דרך לבדוק מה אתה יודע, כי כל מה שלא הבנת פשוט לא מגיע לדף.

בשני המקרים הצעד שעושה את ההבדל זהה. התרשים צריך לעבור דרך הפה שלך לפני שהוא נחשב מובן.

מקורות והרחבה

1. למה תרשים נקרא מהר Larkin & Simon, "Why a Diagram is (Sometimes) Worth Ten Thousand Words," Cognitive Science 11(1), 65-99 (1987).
2. מה משפיע על קריאת גרפים Shah & Hoeffner, "Review of Graph Comprehension Research: Implications for Instruction," Educational Psychology Review 14(1), 47-69 (2002).
3. הסבר עצמי מול תרשים Ainsworth & Loizou, "The Effects of Self-Explaining When Learning with Text or Diagrams," Cognitive Science 27(4), 669-681 (2003). מחקר קטן, 20 משתתפים.
4. אפקט השליפה, הבסיס לשחזור מהראש Karpicke & Roediger, "The Critical Importance of Retrieval for Learning," Science (2008).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

קידוד כפול: למה ציור פשוט שווה יותר מעמוד סיכום

לקריאה ← שיטת למידה

אשליית ההבנה: למה אתה בטוח שהבנת

לקריאה ←