ללמוד מספר: מה לעשות כשפותחים פרק חדש בספר לימוד

רוב התלמידים קוראים ספר לימוד כמו שקוראים רומן: מהמילה הראשונה עד האחרונה, בסדר שהכותב קבע. בספר רגיל זה הגיוני. בספר לימוד זה כמעט מובטח שרוב החומר יישכח תוך יומיים.

הסיבה פשוטה. קריאה רצופה היא פעולה פסיבית. העיניים זזות, המשפטים נקראים, אבל המוח לא באמת עובד. הוא עוקב, לא בונה. מחקר מקיף של דנלוסקי ועמיתיו, שבחן עשר שיטות למידה נפוצות, מצא שקריאה חוזרת והדגשה בצהוב כמעט לא משפיעות על מה שנזכר אחר כך. הן מרגישות כמו עבודה, אבל הן לא דורשות מהמוח מספיק מאמץ.

מה כן עובד? לגרום למוח לעשות משהו עם החומר תוך כדי הקריאה. להפוך את הקריאה מצפייה לפעולה.

ארבעה צעדים לקריאת פרק שבונה הבנה

הסדר הזה לוקח אולי חמש דקות נוספות, ומשנה לחלוטין את מה שנשאר מהקריאה. הוא מתאים לכל ספר לימוד: ביולוגיה, היסטוריה, פסיכולוגיה, כלכלה, כל דבר שיש בו פרקים עם כותרות.

1. סריקה לפני קריאה (שלוש דקות)

לפני שקוראים מילה, עוברים מהר על מבנה הפרק. כותרות. כותרות משנה. תמונות ותרשימים. תיבות צד. שאלות בסוף הפרק אם יש. סיכום בסוף אם יש.

זה לא חיפוש של תשובות. זה בניית מפה. אחרי שלוש דקות של סריקה, המוח כבר יודע לאן הפרק הולך, מה הנושאים המרכזיים, וכמה חלקים יש. הקריאה אחר כך הופכת ממסע בחושך לניווט על מפה מוכרת.

מחקרים על ארגון מידע מראים שכשהמוח מקבל מסגרת מראש, הוא מעבד מידע חדש מהר יותר ומחבר אותו טוב יותר למה שכבר יודע. בלי מסגרת, כל פיסת מידע נכנסת בתור נקודה מנותקת.

2. לשאול שאלות לפני שקוראים (דקה אחת)

אחרי הסריקה, לוקחים כל כותרת משנה והופכים אותה לשאלה. הכותרת אומרת "גורמי הזיכרון לטווח ארוך"? השאלה היא: מה הגורמים? הכותרת אומרת "ההבדל בין תאי צמח לתאי בעלי חיים"? השאלה: מה ההבדל?

זה נשמע פשוט מדי כדי לעבוד, אבל ריצ'לנד, קורנל וקאו הראו שסטודנטים שניסו לענות על שאלות לפני שקראו את החומר זכרו אותו טוב יותר מסטודנטים שפשוט קראו. גם כשהניחוש הראשוני היה שגוי, עצם הניסיון לענות גרם למוח לחפש תשובה תוך כדי קריאה, ולא רק לזרום עם המילים.

אפשר לכתוב את השאלות בצד, או פשוט לשאול בראש. הנקודה היא שכשמתיישבים לקרוא קטע, יש סיבה לקריאה: אתה מחפש תשובה לשאלה ספציפית.

3. לקרוא קטע אחד בכל פעם ולעצור

עכשיו קוראים. אבל לא את כל הפרק ברצף. קוראים קטע אחד, עד הכותרת הבאה, ועוצרים.

העצירה היא המפתח. ברגע שמסיימים קטע, סוגרים את הספר (או מכסים את העמוד) ומנסים לענות על השאלה שהצבתם לפני הקריאה. במילים שלכם. בלי להציץ.

זה לא קל. ברגע שמנסים לנסח מהראש, מתגלים החורים. יש חלקים שנכנסו טוב ויש חלקים שהעיניים עברו עליהם אבל המוח פיספס. זה בדיוק מה שצריך לקרות.

אם לא מצליחים לנסח תשובה, חוזרים לקטע, קוראים את החלק החסר, וסוגרים שוב. לא קוראים את כל הקטע מחדש. רק את מה שחסר.

4. בסוף הפרק: לסגור ולשלוף

אחרי שעברתם על כל הקטעים בשיטה הזאת, סוגרים את הספר. עכשיו מנסים לנסח את שלוש הנקודות המרכזיות של הפרק כולו. לא בקריאה. מהראש.

כאן אפשר לדבר בקול, לכתוב בנקודות על דף ריק, או פשוט לחשוב. השאלה היא: אם מישהו היה שואל "מה היה בפרק?", מה הייתם אומרים?

אם עולות נקודות שלא ברורות, פותחים את הספר ובודקים רק אותן. הרבה פעמים מתגלה שרוב הפרק נכנס היטב, ויש נקודה אחת או שתיים שדורשות עוד עבודה. עדיף לדעת בדיוק מה חסר מאשר לקרוא הכל שוב.

למה רוב האנשים לא עושים את זה

הסדר הזה דורש עצירות. הוא דורש לסגור את הספר ולהרגיש רגע של אי נוחות כשמנסים לזכור. הרגע הזה לא נעים. המוח מעדיף להמשיך לקרוא, כי קריאה מרגישה חלקה ומתקדמת.

אבל החלקות הזאת מטעה. היא אשליה של קידום. סיימת עשרה עמודים? מצוין, אבל כמה מהם אתה מסוגל לספר מהראש? אם התשובה היא "מעט", אז העשר דקות הבאות של שליפה יעשו יותר מעשר דקות נוספות של קריאה.

הקושי הזה הוא בדיוק מה שהופך את השיטה ליעילה. רודיגר וקרפיק הראו זאת בניסוי ישיר: סטודנטים שקראו טקסט ואז ניסו לשלוף את התוכן מהזיכרון הצליחו טוב יותר במבחן שבוע אחרי, מאשר סטודנטים שפשוט קראו את הטקסט שוב ושוב. הקבוצה שקראה חוזרת הרגישה בטוחה יותר, אבל זכרה פחות.

מתי להשתמש בזה

השיטה מתאימה לכל פרק חדש שצריך להבין ולזכור. היא עובדת טוב במיוחד כשהספר מחולק לקטעים ברורים עם כותרות.

היא פחות מתאימה לחומר שדורש תרגול חישובי (מתמטיקה, פיזיקה). שם הקריאה היא רק שלב ראשון, והעיקר הוא לפתור בעיות. אבל גם שם, הסריקה ובניית השאלות לפני שמתחילים לקרוא את ההסבר התיאורטי עושות הבדל.

ההרגל מתפתח מהר. אחרי שלושה או ארבעה פרקים שעושים בשיטה הזאת, הסריקה והשליפה הופכות לאוטומטיות. לא צריך לחשוב על זה. פותחים ספר, סורקים, שואלים, קוראים ועוצרים. זה הופך לדרך שבה קוראים ספר לימוד.

הסיכום: מה לעשות כשפותחים פרק

1. סריקה (3 דקות): כותרות, תרשימים, סיכום. בונים מפה.
2. שאלות (דקה): הופכים כותרות לשאלות.
3. קריאה ועצירה: קוראים קטע, סוגרים, מנסחים מהראש.
4. שליפה סופית: מה שלוש הנקודות המרכזיות של הפרק?

כל התהליך לוקח כעשר דקות יותר מקריאה רגילה. ההבדל: מה שקראתם באמת נשאר.

מקורות והרחבה

1. יעילות שיטות למידה Dunlosky, Rawson, Marsh, Nathan & Willingham, "Improving Students' Learning With Effective Learning Techniques," Psychological Science in the Public Interest (2013).
2. שאלות לפני קריאה (אפקט הבדיקה המקדימה) Richland, Kornell & Kao, "The Pretesting Effect: Do Unsuccessful Retrieval Attempts Enhance Learning?" Journal of Experimental Psychology: Applied (2009).
3. קרא, נסח, חזור (3R) McDaniel, Howard & Einstein, "The Read-Recite-Review Study Strategy," Psychological Science (2009).
4. שליפה עדיפה על קריאה חוזרת Roediger & Karpicke, "Test-Enhanced Learning: Taking Memory Tests Improves Long-Term Retention," Psychological Science (2006).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

למה קריאה חוזרת וסימון לא עובדים

לקריאה ← שיטת למידה

אשליית ההבנה: למה אתה בטוח שהבנת

לקריאה ←