למה קריאה חוזרת וסימון במרקר לא עובדים (ומה כן)

מה אומר המחקר

ב-2013, צוות חוקרים בראשות ג'ון דנלוסקי פרסם סקירה מקיפה שבחנה עשר שיטות למידה נפוצות. הם בדקו כל שיטה לפי כמה שאלות: האם היא עובדת עם סוגי חומר שונים? האם היא עוזרת לתלמידים בגילאים שונים? האם ההשפעה מחזיקה לאורך זמן? הסקירה פורסמה ב-Psychological Science in the Public Interest והסתמכה על מאות מחקרים.

התוצאה הייתה ברורה. קריאה חוזרת וסימון בהדגשה קיבלו דירוג של "תועלת נמוכה". הם עוזרים מעט בהבנה ראשונית של טקסט, אבל כמעט לא משפרים את הזיכרון כשמגיע המבחן ימים או שבועות אחרי.

זה לא אומר שהם חסרי תועלת לגמרי. קריאה ראשונה חשובה. ואם אף פעם לא קראת את החומר, ברור שקריאה ראשונה תעזור. אבל קריאה שנייה, שלישית, רביעית? התשואה צונחת. את רוב מה שתזכרי מקריאה חוזרת, היית זוכרת גם בלעדיה.

למה זה בכל זאת מרגיש כל כך טוב

כאן מגיע החלק המעניין. אם קריאה חוזרת כמעט לא עוזרת, למה כל כך הרבה תלמידים ממשיכים להשתמש בה?

התשובה: כי היא מרגישה נהדר. כשקוראים טקסט בפעם השנייה, הוא זורם בקלות. המילים מוכרות. ההרגשה היא של "אני שולט בחומר." חוקרים קוראים לזה אשליית שטף (fluency illusion). המוח מפרש את הקלות שבה הטקסט נקרא כסימן שהחומר נלמד. אבל הקלות הזאת אומרת רק דבר אחד: שקראת את זה כבר פעם. היא לא אומרת שתצליחי לשלוף את זה בבחינה.

סימון במרקר יוצר אשליה דומה. אחרי שמסמנים שורות בצהוב, עוברים על הדף ורואים צבע. הצבע נותן תחושה של סדר, של "עשיתי משהו עם החומר." אבל הפעולה עצמה פסיבית. אצבע מעבירה מרקר על שורה. המוח כמעט לא עובד.

ועכשיו הבעיה האמיתית: אם שיטת למידה מרגישה קלה ונעימה, תלמידים יעדיפו אותה. ואם שיטת למידה מרגישה קשה ומתסכלת, הם ינטשו אותה. אז הרבה תלמידים נתקעים בדיוק על השיטות הכי חלשות, כי הן הכי נוחות.

לקרוא משהו בפעם השנייה ולהרגיש שאתה יודע אותו זה כמו לראות שיר שאתה מכיר ולחשוב שאתה יכול לשיר אותו. ההיכרות מרמה.

מה כן עובד, לפי אותם מחקרים

באותה סקירה בדיוק, דנלוסקי וצוותו מצאו שתי שיטות שקיבלו דירוג "תועלת גבוהה". שתיהן פחות נוחות מקריאה חוזרת, ודווקא בגלל זה הן עובדות.

שליפה מהזיכרון (practice testing)

במקום לקרוא את החומר שוב, לסגור את המחברת ולנסות לשלוף אותו מהראש. אפשר לענות על שאלות, אפשר לכתוב סיכום מזיכרון, אפשר להסביר את הנושא בקול למישהו. המפתח: לעבוד בלי שהחומר מול העיניים.

למה זה עובד? כי שליפה מאלצת את המוח לבנות מחדש את המידע, לא רק לזהות אותו. קרפיק ורודיגר הראו ב-2008 שתלמידים שתרגלו שליפה זכרו חומר טוב בהרבה, שבוע אחרי, מתלמידים שקראו אותו חומר שוב ושוב. והזמן שהושקע היה זהה.

יש כאן נקודה חשובה: שליפה מרגישה קשה. כשמנסים להיזכר ונתקעים, ההרגשה היא של כישלון. אבל ההיתקעות הזאת היא בדיוק הרגע שבו המוח עובד הכי קשה, ולומד הכי הרבה. חוקרי הלמידה רוברט וביורק קוראים לזה "קשיים רצויים" (desirable difficulties): דברים שמאטים את הלמידה ברגע, אבל מחזקים אותה לטווח ארוך.

פריסת למידה לאורך זמן (distributed practice)

השיטה השנייה שקיבלה דירוג גבוה: לפרוס את הלמידה על פני ימים, במקום לדחוס הכל למרתון של הלילה לפני המבחן. שלוש פעמים של 40 דקות על פני שבוע עובדות טוב יותר מבלוק אחד של שעתיים.

זה לא מפתיע. כל מי שלמד לבחינה בלילה שלפני יודע מה קורה שבוע אחרי: כמעט כלום לא נשאר. דחיסה עובדת לטווח של שעות. פריסה עובדת לטווח של שבועות וחודשים.

איך לשנות הרגלים בפועל

לא צריך לזרוק את המרקר הצהוב. אפשר להמשיך לסמן בקריאה ראשונה כדי לעקוב אחרי הנקודות המרכזיות. אבל אחרי שקראת, השלב הבא צריך להיות אחר:

• סגור את המחברת. קח מושג אחד שסימנת, ונסה להסביר אותו מזיכרון. בקול, בכתב, לחבר או לעצמך. אם זרם בקלות, אתה יודע את זה. אם נתקעת, מצאת את מה שחסר.
• כתוב שאלות לעצמך. אחרי קריאה ראשונה, כתוב שלוש שאלות על החומר. למחרת, תנסה לענות עליהן בלי לפתוח. ההפרש של יום אחד כבר עושה הבדל.
• אל תקרא שוב רק כי זה מרגיע. אם אתה חוזר לקרוא את אותו פרק בפעם השלישית, שאל את עצמך: האם אני עושה את זה כי יש פה משהו שאני לא מבין, או כי ההרגשה המוכרת נעימה? אם התשובה היא השנייה, סגור את הספר ותתחיל לשלוף.

השינוי לא קל. קריאה חוזרת היא הרגל, ושליפה מרגישה לא נעימה. אבל ככל שמתרגלים, זה נהיה טבעי. ויותר חשוב: ההרגשה של "אני באמת יודע את זה" אחרי שליפה מוצלחת היא הרבה יותר שקטה ויציבה מההרגשה המבולבלת של "קראתי את זה שלוש פעמים, מקווה שזה מספיק."

מקורות והרחבה

1. הסקירה המקיפה Dunlosky, Rawson, Marsh, Nathan & Willingham, "Improving Students' Learning With Effective Learning Techniques," Psychological Science in the Public Interest (2013).
2. שליפה מול קריאה חוזרת Karpicke & Roediger, "The Critical Importance of Retrieval for Learning," Science (2008).
3. קשיים רצויים Bjork & Bjork, "Making Things Hard on Yourself, But in a Good Way" (2011).
4. סקירה נגישה של המחקר Brown, Roediger & McDaniel, Make It Stick: The Science of Successful Learning (Harvard University Press, 2014).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

טכניקת פיינמן: להסביר בשביל להבין

לקריאה ← למידה למבחן

חרדת בחינות מגיעה מחוסר ודאות

לקריאה ←