בתקופת מבחנים, או בסמסטר עמוס, אף אחד לא לומד מקצוע אחד ביום. יש ביולוגיה בבוקר, מתמטיקה אחרי הצהריים, ואולי עוד אנגלית בערב. הבעיה מתחילה כשסוגרים מחברת אחת ופותחים את השנייה. לא תמיד מרגישים את זה מיד, אבל למחרת משהו חסר. החומר הראשון דהה, או שחלקים ממנו התחלפו עם החומר השני.
זה קורה כמעט לכולם, והסיבה היא לא עצלנות או חוסר ריכוז. הסיבה היא הדרך שבה הזיכרון עובד.
למה החומר מתערבב: הפרעה בזיכרון
חוקרי זיכרון מבחינים בין שני סוגים של הפרעה:
הפרעה לאחור (retroactive interference): חומר חדש שלומדים דוחק החוצה חומר ישן. למדת ביולוגיה ואז היסטוריה. ההיסטוריה, שנכנסה אחרונה, מפריעה לשליפה של הביולוגיה. כאילו מישהו כתב על הדף שלך לפני שהדיו התייבש.
הפרעה קדימה (proactive interference): חומר ישן מפריע לקליטת חומר חדש. למדת היסטוריה של ימי הביניים, ועכשיו עוברת להיסטוריה מודרנית. השמות, התאריכים והמבנים מתקופה אחת מתערבבים עם השנייה. המוח מנסה לשלוף את התשובה ומביא את הגרסה הלא נכונה.
שני הסוגים תועדו במאות מחקרים מתחילת המאה העשרים. הם לא באג במוח. הם תוצאה של הדרך שבה זיכרון נבנה: חומר חדש נשמר קודם במצב שביר, ורק עם הזמן הוא מתגבש. כל עוד הוא שביר, חומר אחר שנכנס בסמוך יכול לדרוס אותו או להתערבב איתו.
מה גורם להפרעה חזקה יותר
לא כל שילוב מקצועות מתערבב באותה מידה. שני גורמים מרכזיים קובעים כמה קשה יהיה:
דמיון בין הנושאים. ככל ששני מקצועות דומים יותר, ההפרעה חזקה יותר. שני מקצועות מילוליים (היסטוריה ואזרחות) מפריעים זה לזה יותר משילוב של מקצוע מילולי עם מקצוע כמותי (היסטוריה ומתמטיקה). שתי שפות זרות ביום אחד? מתכון להפרעה. שפה זרה ופיזיקה? הרבה פחות בעייתי.
היעדר מעבר ברור. כשקופצים ממקצוע למקצוע בלי הפסקה, המוח לא מספיק לסגור את ה"תיקייה" הקודמת. החומר הישן עדיין פעיל בזיכרון העבודה כשהחדש מתחיל להיכנס, ושניהם מתערבבים באותו מרחב.
ארבעה עקרונות לסידור יום למידה
1. לסדר מקצועות שונים ככל האפשר
אם יש לך שליטה על הסדר, שים מקצועות שונים זה אחרי זה. מילולי אחרי כמותי. יצירתי אחרי אנליטי. עברית אחרי מתמטיקה, לא עברית אחרי היסטוריה. ככל שהמרחק בין סוגי החומר גדול יותר, ההפרעה קטנה יותר.
לא תמיד אפשר לבחור. לפעמים שני מקצועות דומים הם מה שיש היום. במקרה כזה, העקרונות הבאים חשובים במיוחד.
2. לשים הפסקה אמיתית בין מקצועות
לא רק לסגור מחברת ולפתוח אחרת. הפסקה אמיתית: לקום מהכיסא, לשתות מים, לצאת לחמש דקות הליכה, להחליף חדר אם אפשר. המטרה היא לתת לזיכרון של המקצוע הקודם רגע של שקט שבו הוא מתחיל להתגבש, לפני שחומר חדש נכנס.
מחקרים על גיבוש זיכרון מראים שדקות הראשונות אחרי למידה הן קריטיות. במהלכן, המוח ממשיך לעבד את החומר גם בלי שאתה מודע לכך. מחקר של Dewar ועמיתיה מצא שמנוחה שקטה אחרי למידה (ישיבה בשקט, בלי גירויים) שיפרה זיכרון באופן משמעותי לעומת מעבר מיידי למשימה חדשה. בפועל, גם הפסקה שאינה מנוחה מוחלטת עדיפה על קפיצה ישירה לנושא הבא, כי היא לפחות מפסיקה את זרימת החומר המתחרה.
3. לסגור מקצוע לפני שפותחים את הבא
לפני שאתה עובר לנושא הבא, עצור לשתי דקות ותסכם לעצמך מה למדת. מה הנקודות המרכזיות? מה היה חדש? מה עדיין לא ברור?
זה נשמע פשוט, אבל רוב האנשים מדלגים על הצעד הזה. הם סוגרים את הספר ומתחילים את הבא. הסיכום הקצר עושה שני דברים: הוא מאלץ שליפה אחרונה של החומר (מה שמחזק את הזיכרון), והוא יוצר "גבול" ברור בראש בין מה שלמדת עכשיו למה שתלמד אחר כך. הגבול הזה עוזר למוח לאחסן את שני המקצועות בנפרד.
שתי דקות מספיקות. סגור את הספר, הסתכל על הקיר, ותגיד לעצמך (בקול, עדיף) את שלושת הדברים העיקריים שלמדת עכשיו. אם נתקעת על אחד מהם, סמן אותו. הוא עדיין לא יושב.
4. להתחיל כל מקצוע בשליפה
כשאתה פותח מקצוע חדש באמצע היום, אל תתחיל מאיפה שהפסקת. תתחיל מלשלוף מהראש את מה שלמדת בפעם האחרונה. דקה או שתיים של "מה אני זוכר מהפעם הקודמת?" לפני שממשיכים הלאה.
זה עושה שני דברים בו-זמנית. ראשית, השליפה מחזקת את הזיכרון של המקצוע הזה. שנית, היא מפעילה את הרשת המתאימה במוח ומרחיקה את השאריות של המקצוע הקודם. אתה בעצם "מפעיל מחדש" את המוח על הנושא הנכון.
כשאין ברירה ולומדים דברים דומים ברצף
לפעמים צריך ללמוד היסטוריה ואזרחות באותו יום, או פיזיקה וכימיה, או שני קורסים בפסיכולוגיה. הדמיון מגביר את ההפרעה, אבל אפשר לצמצם אותה.
הדרך: להדגיש לעצמך את ההבדלים במקום את הדמיון. כשאתה לומד את המקצוע השני, שאל את עצמך: "במה הנושא הזה שונה ממה שלמדתי קודם?" ההשוואה הפעילה עוזרת למוח ליצור תגיות שונות לכל חומר. במקום שני ערימות דומות שנופלות אחת על השנייה, אתה בונה שתי מדפים נפרדים עם תוויות ברורות.
עוד דבר שעוזר: לשנות את הסביבה הפיזית. ללמוד את המקצוע הראשון בשולחן ואת השני על הספה, או בחדר אחר. המוח קושר זיכרונות למקום שבו הם נוצרו. שינוי מקום בין מקצועות דומים יוצר הפרדה נוספת.
הטעות הנפוצה: "אני פשוט אלמד יותר"
הרבה סטודנטים מגיבים לערבוב בין מקצועות בדרך אחת: ללמוד עוד. עוד שעה ביולוגיה, עוד חזרה על ההיסטוריה. אבל אם הבעיה היא הפרעה, עוד שעות לא פותרות אותה. הן מוסיפות עוד חומר שמתחרה על אותו מרחב בזיכרון.
הפתרון הוא לא יותר זמן. הפתרון הוא סדר טוב יותר, הפסקות ברורות, וסגירה פעילה של כל נושא לפני שפותחים את הבא. לפעמים פחות שעות עם סדר נכון מניבות זיכרון טוב יותר מיום שלם של למידה רצופה.
סגירה פעילה, במילה אחת
הצעד השלישי, לסגור מקצוע לפני שפותחים את הבא, הוא בעצם הרעיון שעומד מאחורי TeachBack. מעלים סיכום, מסבירים אותו בקול ללומי, ובזה סוגרים את הנושא. ההסבר בקול מאלץ שליפה אמיתית, וברגע שהמילים יוצאות, הזיכרון נסגר ומשתחרר מקום לנושא הבא. חינם.
נסה לסגור נושא עם לומי ←- הפרעה לאחור בזיכרון McGeoch, "Forgetting and the Law of Disuse," Psychological Review (1932). מהמאמרים הראשונים שהראו שזיכרונות חדשים דוחקים ישנים.
- הפרעה קדימה Underwood, "Interference and Forgetting," Psychological Review (1957). הראה שרוב השכחה מגיעה מהפרעה של חומר ישן על חדש.
- דמיון מגביר הפרעה הממצא שנושאים דומים מפריעים זה לזה יותר מנושאים שונים מתועד לאורך כל ההיסטוריה של מחקר הזיכרון, החל מ-Müller & Pilzecker (1900).
- גיבוש זיכרון ומנוחה Dewar, Alber, Butler, Cowan & Della Sala, "Brief Wakeful Resting Boosts New Memories," Psychological Science (2012).
- שליפה מחזקת זיכרון Karpicke & Roediger, "The Critical Importance of Retrieval for Learning," Science (2008).