השנה רק התחילה, והמורה כבר בפרק הראשון. הכל מתקדם, ואחרי כמה דקות משהו לא מסתדר. לא שהנושא עצמו קשה. ההסבר פשוט מניח שאתה יודע דבר מסוים מהשנה שעברה, ואתה לא יודע אותו. כל שלב חדש מתרחק עוד קצת, עד שהראש מוותר ומפסיק לעקוב.
זו חוויה שחוזרת בכל מקצוע שהידע בו נבנה בשכבות: מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, דקדוק, מדעי המחשב. החומר החדש נשען על חומר קודם. כשמשהו בבסיס חסר, הכל מעליו רועד.
למה פער אחד הופך לקיר
הפסיכולוג החינוכי דייוויד אוסובל כתב ב-1968 משפט שמסכם עשרות שנים של מחקר: "הגורם החשוב ביותר שמשפיע על למידה הוא מה שהלומד כבר יודע. בררו מה זה, ולמדו בהתאם."
הסיבה פשוטה. כשאתה קולט מידע חדש, המוח לא שומר אותו בנפרד. הוא מחבר אותו למה שכבר יש שם. אם למדת שברים והם יושבים טוב, "אחוזים" מתחברים בקלות. אם שברים לא יושבים, אחוזים נשארים באוויר.
זה דומה לקולב בארון. ידע חדש נתפס כשיש לו מה להיאחז בו. בלי הקולב, הוא מחליק ונופל.
במקצועות מצטברים הבעיה מחמירה. פער בפרק 3 לא מקשה רק על פרק 4. הוא מקשה גם על פרק 7 ועל פרק 12, כי כולם נבנו על אותה שכבה. לא בגלל שאתה לא מסוגל. בגלל שהשלד חסר חלק, וכל מה שעומד עליו מתנדנד.
לא צריך לחזור להתחלה
ההרגשה הראשונה כשמגלים פער היא "אני צריך ללמוד הכל מהתחלה." מובן למה חושבים ככה, אבל ברוב המקרים זה לא מדויק.
פער הוא בדרך כלל דבר ספציפי. לא "אני לא מבין מתמטיקה." יותר כמו "אני לא מבין מה עושים עם חזקות שליליות." או "אני לא יודע מתי משתמשים בנוסחת הסינוסים." נקודה אחת, לא מקצוע שלם.
ללמוד הכל מאפס מבזבז את רוב הזמן על דברים שכבר ברורים. מה שעובד: למצוא את הנקודה הספציפית שחסרה, לחזור אליה, ולבנות ממנה קדימה.
הפער הוא כמעט תמיד קטן ממה שהוא מרגיש. ההשפעה שלו גדולה כי הוא יושב בבסיס, אבל לסגור אותו לוקח הרבה פחות זמן מ"ללמוד הכל מההתחלה."
איך למצוא את הפער
תנסה לפני שאתה לומד מחדש
קח תרגיל מהחומר החדש ונסה לפתור. אתה לא אמור לדעת הכל, אבל הניסיון חושף איפה בדיוק אתה נתקע. אם השלב השלישי בפתרון דורש משהו שאתה לא מכיר, מצאת את הכתובת.
תשאל "מה ההסבר הזה מניח שאני יודע?"
כשאתה קורא הסבר ולא מבין, עצור. אל תקרא שוב מההתחלה. תשאל: מה כאן מונח ממני? מה המשפט הזה מניח שאני כבר מבין? לפעמים זה מונח מקצועי. לפעמים זה כלל או נוסחה. לפעמים זה נושא שלם מהשנה שעברה שלא הבנת בזמנו.
תעקוב אחרי "הרגע שנגמר"
בשיעור או בקריאה, שים לב לרגע המדויק שבו הפסקת לעקוב. לא "לא הבנתי את הפרק." יותר: "הבנתי עד שהמורה אמר..." או "הכל היה ברור עד השורה השלישית בעמוד 47." הנקודה הזאת היא מפה. היא מראה בדיוק לאן לחזור.
איך לסגור את הפער בלי לעצור הכל
סגירת פערים נכשלת הכי הרבה כשהיא הופכת לפרויקט ענק. "אני עוצר הכל ולומד את כל החומר מהתחלה" נשמע הגיוני, אבל רוב האנשים מוותרים אחרי יום או יומיים.
מה שעובד טוב יותר: ללמוד את החומר החדש ואת הבסיס החסר במקביל. בכל יום למידה, להקדיש חמש עשרה עד עשרים דקות לנושא הבסיסי שחסר, ואת שאר הזמן לחומר החדש.
למה זה עובד? כי החומר החדש מראה לך למה הבסיס חשוב. במקום ללמוד שברים "סתם כי צריך לחזור", אתה לומד אותם כי ברגע הזה אתה צריך אותם כדי לפתור את התרגיל שמול עיניך. המוטיבציה משתנה לגמרי.
וחשוב: לא חייבים לסגור את הפער עד הסוף לפני שממשיכים. בהרבה מקרים אפשר להתקדם בחומר החדש גם עם הבנה חלקית של הבסיס, ולהשלים תוך כדי.
מה לעשות כשמרגישים אבודים בשיעור
כשאתה יושב בכיתה והמורה כבר כמה צעדים לפנים, קשה לעצור ולשאול. הנה מה שעוזר:
תרשום את מה שלא הבנת. רוב התלמידים רושמים את מה שהמורה אומר. אבל כשחסר לך בסיס, הרישום החשוב יותר הוא: "המורה הזכיר X ואני לא יודע מה זה." ההערה הזאת הופכת למטרת הלמידה שלך אחרי השיעור.
תשאל שאלה ממוקדת. "לא הבנתי כלום" לא מביא תשובה שימושית. "לא הבנתי למה עשינו את הצעד הזה ולא אחר" כן. ככל שהשאלה מדויקת יותר, התשובה עוזרת יותר.
תחפש הסבר אחר לאותה נקודה. סרטון, ספר אחר, חבר שמבין. לפעמים הסבר שונה עושה את הקליק שההסבר הראשון לא עשה. לא בגלל שההסבר המקורי גרוע, בגלל שהמוח שלך צריך לשמוע את זה ממקום אחר.
מתי כדאי לחזור רחוק יותר
לא תמיד הפער הוא נקודה אחת. לפעמים בודקים ומגלים שהפער רחב יותר: לא מושג אחד חסר, אלא כמה מושגים קשורים שכולם רעועים. במקרה כזה, שווה לשבת שעה ולעשות סריקה מהירה: לפתוח את תוכן העניינים של השנה הקודמת, לעבור נושא נושא, ולסמן בכנות מה ברור ומה לא. ככה מקבלים מפה של הפערים, במקום לגלות אותם אחד אחד בזמן השיעור.
אבל גם כשהפער רחב, הגישה נשארת: למצוא את הנקודות הספציפיות, לא "ללמוד הכל." לעבוד על הבסיס בפרוסות קטנות, במקביל לחומר החדש.
וזה בדיוק מה ש-TeachBack עושה
כשמסבירים נושא בקול ללומי, הפערים צפים לבד. אם חסר לך בסיס, ההסבר שלך ייתקע בדיוק במקום הנכון. במקום לגלות את זה במבחן, מגלים את זה בשקט, ברגע שעדיין אפשר לתקן. חינם.
נסה להסביר נושא ללומי ←- ידע קודם כגורם מרכזי בלמידה Ausubel, D.P., Educational Psychology: A Cognitive View (1968).
- תפקיד הידע הקודם בבניית הבנה חדשה Bransford, Brown & Cocking (Eds.), How People Learn: Brain, Mind, Experience, and School, National Academies Press (2000).
- הוראה מפורשת ובדיקת ידע מוקדם Rosenshine, B., "Principles of Instruction," American Educator (Spring 2012).