ללמוד נושא חדש: איך להתחיל כשהכל זר

למה נושא חדש מרגיש קשה כל כך

כשאתה לומד נושא שאתה כבר מכיר, יש לך מסגרת. אתה יודע מה חשוב ומה פחות, מה מתחבר למה, ואיפה לשים כל פיסת מידע חדשה. חוקרי למידה קוראים למסגרת הזאת סכמה: מבנה מנטלי שהמוח בנה מניסיון קודם. מידע חדש שמתחבר לסכמה קיימת נקלט מהר.

הבעיה עם נושא חדש לגמרי: אין סכמה. אין מסגרת. כל פיסת מידע מרגישה חדשה ומנותקת, ולכן הכל דורש מאמץ.

מחקר קלאסי של ברנספורד וג'ונסון מ-1972 הראה את זה בצורה ברורה. הם נתנו לאנשים לקרוא קטע טקסט בלי לדעת על מה הוא מדבר. הקוראים כמעט לא הצליחו להבין או לזכור אותו. אותו טקסט בדיוק, עם כותרת שנתנה הקשר, נקלט טוב בהרבה. לא בגלל שהטקסט היה קל יותר. בגלל שהקוראים ידעו איפה לשים כל משפט.

זה בדיוק מה שקורה כשאתה פותח ספר בתחום חדש. אין לך כותרת מנטלית. הכל צף.

הטעות הרגילה: להתחיל מהתחלה ולקרוא הכל

רוב התלמידים פותחים בעמוד 1, קוראים שורה אחרי שורה, ומנסים לספוג הכל. אחרי שלושה עמודים הראש סתום. הם חוזרים לתחילת העמוד, קוראים שוב, ובסוף מרגישים שהם פשוט "לא מתאימים" לנושא.

הסיבה שזה לא עובד: כשאין סכמה, כל פרט חדש מעמיס על זיכרון העבודה. זיכרון העבודה מוגבל. מומחה בתחום דוחס הרבה מידע ל"פריט" אחד כי הוא מכיר את הדפוסים. מתחיל חייב לעבד כל פרט בנפרד. התוצאה: עומס, עייפות, ותחושת כישלון שהיא לא באמת כישלון.

מה כן עובד: חמישה צעדים לבנות מסגרת ראשונה

1. קודם כל, תראה את התמונה הגדולה

לפני שאתה קורא מילה, דפדף. תסתכל על תוכן העניינים. קרא את כותרות הפרקים. קרא את הפסקה הראשונה והאחרונה של כל פרק. אם יש סיכום בסוף הפרק, תתחיל ממנו.

המטרה היא לא להבין הכל. המטרה היא לתת למוח מפה גסה של הנושא. חוקר הלמידה דיוויד אוסובל קרא לזה מארגן מקדים: מסגרת כללית שמראה למוח מה הולך לבוא, כך שכל פרט חדש כבר יודע לאן הוא שייך. מחקרים הראו שסקירה כללית לפני למידה מפורטת משפרת הבנה וזיכרון, במיוחד כשהנושא חדש לגמרי.

2. למד את השפה של התחום

כל תחום מדבר בשפה משלו. מונחים שחוזרים על עצמם בכל עמוד הם לא קישוט. הם כלי החשיבה של התחום. בלעדיהם, כל משפט מרגיש מוצפן.

אל תנסה לשנן הגדרות ברשימה ארוכה. במקום, כתוב לעצמך מילון קצר: חמישה עד עשרה מונחי יסוד עם הסבר של שורה אחת, במילים שלך. כשתחזור לטקסט, המילים יפסיקו לעצור אותך.

3. תתחיל מדוגמאות, לא מהגדרות

כשמומחה לומד נושא חדש, הוא יכול לקרוא הגדרה מופשטת ולהבין אותה מיד. מתחיל לא יכול, ולא בגלל שהוא פחות חכם. ג'ון סוולר, חוקר עומס קוגניטיבי, הראה שמתחילים לומדים טוב יותר כשהם מתחילים מדוגמאות פתורות: תרגילים שמישהו אחר פתר, שלב אחר שלב, ואתה עוקב אחרי הפתרון. אחרי שראית שלוש דוגמאות כאלה, יש לך דפוס ראשון. ואז אתה יכול לנסות לפתור לבד.

למשל: אם אתה מתחיל ללמוד סטטיסטיקה, אל תתחיל מההגדרה של סטיית תקן. תתחיל מתרגיל שמישהו חישב בו סטיית תקן צעד אחרי צעד, ותעקוב. ההגדרה תהיה ברורה הרבה יותר אחר כך.

4. מצא עוגן אחד

אל תנסה להבין הכל בבת אחת. חפש מושג אחד, הקטן ביותר, שאתה באמת מבין. זה העוגן. ממנו תבנה החוצה. כל דבר חדש שתלמד, נסה לחבר אותו לעוגן: "איך זה קשור למה שכבר הבנתי?"

המחקר הקלאסי של צ'ייס וסיימון מ-1973 על שחמטאים הראה את זה. מומחי שחמט זכרו עמדת שחמט טוב יותר ממתחילים, אבל רק כשהעמדה הגיונית. בעמדה אקראית, הזיכרון שלהם היה כמו של כל אחד. ההבדל לא היה "מוח טוב יותר". ההבדל היה שלמומחים היו דפוסים. אתה צריך להתחיל לבנות את הדפוס הראשון, וזה מתחיל מעוגן אחד.

5. תנסה להסביר אחרי חצי שעה

גם אם למדת רק חצי שעה, עצור ותנסה להסביר במילים שלך את מה שראית עד עכשיו. זה ירגיש מוקדם מדי. טוב. הנקודה היא לא לתת הסבר מושלם. הנקודה היא לגלות מה נקלט ומה לא.

כשאתה מנסה להסביר נושא חדש, אתה מגלה מה באמת הבנת (בדרך כלל פחות ממה שחשבת), אתה מזהה את המונחים שעוד לא יושבים, ואתה נותן למוח סיבה לעבד את המידע שוב. גם הסבר מגומגם של שלוש דקות שווה יותר מעוד עשרים דקות של קריאה.

הסבלנות שצריך בהתחלה

נושא חדש לוקח זמן. השעות הראשונות הן תמיד האיטיות ביותר, כי אתה בונה מסגרת מאפס. אחרי שהמסגרת קיימת, הקצב עולה. ההתקדמות לא ליניארית: היא מרגישה כמו שום דבר, שום דבר, ופתאום דברים מתחברים.

הרגע שבו נושא שהיה מוצפן פתאום נהיה ברור הוא אחד הרגעים הכי טובים בלמידה. הוא לא קורה ביום הראשון. אבל הוא קורה, אם ממשיכים.

מקורות והרחבה

1. סכמות ותפקידן בלמידה Bartlett, Remembering (1932); Anderson & Pearson (1984).
2. ההשפעה של הקשר מוקדם על הבנה Bransford & Johnson, "Contextual Prerequisites for Understanding," Journal of Verbal Learning and Verbal Behavior (1972).
3. מארגנים מקדימים Ausubel, "The Use of Advance Organizers in the Learning and Retention of Meaningful Verbal Material," Journal of Educational Psychology (1960).
4. דוגמאות פתורות ועומס קוגניטיבי Sweller & Cooper, "The Use of Worked Examples as a Substitute for Problem Solving in Learning Algebra," Cognition and Instruction (1985).
5. אפקט ההיפוך של המומחיות Kalyuga, Ayres, Chandler & Sweller, "The Expertise Reversal Effect," Educational Psychologist (2003).
6. מומחיות וזיכרון בשחמט Chase & Simon, "Perception in Chess," Cognitive Psychology (1973).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

חומר מסובך: איך ללמוד נושא שנתקעת בו

לקריאה ← שיטת למידה

אשליית ההבנה: למה אתה בטוח שהבנת, ואיך לבדוק באמת

לקריאה ←