דוגמאות בלמידה: למה להמציא דוגמה משלך עוזר יותר מלשנן הגדרה

נגיד שלמדת את ההגדרה של אינפלציה: "עלייה מתמשכת ברמת המחירים הכללית במשק." שיננת, חזרת, הרגשת בטוח. ואז במבחן: "משפחה חוסכת 500 שקל בחודש בחשבון ללא ריבית. מה קורה לכוח הקנייה שלהם אחרי חמש שנים?" ופתאום ההגדרה לא עוזרת. המילים שם, אבל לא ברור מה לעשות איתן.

עכשיו נגיד שבזמן הלמידה עצרת ושאלת את עצמך: "מה זה אומר בפועל? למשל, אם כיכר לחם עולה 10 שקלים היום ו-12 בעוד שנה, אז אותם 500 שקל בחשבון קונים פחות ככל שעובר זמן." פתאום המושג נראה אחרת. יש לו צורה, משקל, דוגמה שאפשר לחשוב דרכה. השאלה במבחן כבר לא זרה.

למה דוגמאות עובדות

כשאתה קורא הגדרה מהספר, המוח מאחסן אותה כשרשרת מילים. הוא יודע לזהות אותה כשהיא מופיעה שוב, אבל לא בהכרח יודע מה לעשות איתה. כשאתה ממציא דוגמה משלך, קורים שני דברים במקביל.

הראשון הוא אפקט ההפקה. סלמקה וגרף הראו בשנות השבעים שכשאנשים מייצרים מילה בעצמם (למשל, משלימים מילה חסרה מתוך רמז) הם זוכרים אותה טוב יותר מאשר כשהם רק קוראים אותה. העיקרון הרחב שעומד מאחורי זה: מידע שהמוח עבד כדי לייצר נשמר חזק יותר ממידע שהוא רק קלט. המצאת דוגמה משלך היא צורה אחת של הפקה כזאת.

השני הוא שדוגמה קונקרטית בונה ייצוג שני לאותו מושג. ההגדרה המופשטת נשמרת כמילים. הדוגמה נשמרת כסיפור, כתמונה, כמשהו שאפשר "לראות" בראש. שני ייצוגים עובדים טוב יותר מאחד, כי הם נותנים למוח שני נתיבים שונים להגיע לאותו מידע.

הדוגמה שבספר לא מספיקה

רוב הספרים נותנים דוגמה אחרי כל הגדרה. אז למה לא להסתפק בזה?

כי לקרוא דוגמה מוכנה זה כמו לקרוא את ההגדרה עצמה: המוח עוקב, מנהן, וממשיך. הוא לא עובד. הוא צופה. ואז נוצרת אותה בעיה: ההרגשה שהבנת, בלי שבאמת עיבדת.

צ'י ועמיתיה צפו בסטודנטים שלומדים מדוגמאות פתורות בפיזיקה. הם שמו לב שסטודנטים שהצליחו יותר נהגו לעצור אחרי כל שלב ולשאול את עצמם "למה עשו את הצעד הזה?" ו"מה היה קורה אם זה היה אחרת?" סטודנטים שקראו את הפתרון ועברו הלאה הצליחו פחות ליישם את העקרונות על בעיות חדשות. זה ממצא תצפיתי, לא ניסוי מבוקר, אבל הוא מצביע על משהו חשוב: העיבוד האקטיבי של הדוגמה, לא רק הקריאה שלה, הוא מה שבונה הבנה.

כשאתה ממציא דוגמה משלך, אתה מכריח את המוח לעשות את העבודה הזאת. אתה לא יכול להמציא דוגמה למושג בלי להבין אותו קודם. ואם אתה מנסה ולא מצליח, גילית בדיוק מה עוד לא יושב.

אם אתה לא מצליח להמציא דוגמה משלך, ההגדרה עדיין לא הפכה להבנה.

איך לעשות את זה בפועל

1. קרא את ההגדרה, ואז סגור את הספר

אחרי שקראת הגדרה או הסבר של מושג, סגור את הספר. לא כדי לשנן. כדי להכריח את עצמך לייצר משהו חדש מהראש. הספר הפתוח מפתה אותך לחזור למילים שכבר כתובות, ואז אתה מעתיק במקום לחשוב.

2. המצא דוגמה שלא ראית

המטרה היא דוגמה שונה מזו שבספר. אם הספר נתן דוגמה עם כיכר לחם, אתה תמציא דוגמה עם שכר דירה. אם הספר הסביר עם גרף, אתה תמציא סיפור. השינוי עצמו מכריח אותך לחשוב מה העיקרון ומה רק לבוש.

כמה שאלות שעוזרות:

• איפה אני רואה את זה בחיים? מה מקרה מהעולם שמתאים למושג?
• אם הייתי צריך להסביר את זה לחבר שלא למד את הנושא, איזו דוגמה הייתי נותן?
• מתי זה קורה בפועל? מה המצב הכי פשוט שבו העיקרון עובד?

3. בדוק את הגבולות: המצא דוגמה שלא מתאימה

זה השלב שרוב הלומדים מדלגים עליו, והוא אולי הכי חשוב. אחרי שהמצאת דוגמה שמתאימה למושג, נסה להמציא מקרה שנראה דומה אבל לא מתאים.

למשל: "אם חנות אחת מעלה מחיר על מוצר מסוים, זה אינפלציה?" התשובה היא לא, כי אינפלציה היא עלייה ברמת המחירים הכללית, לא במחיר של מוצר בודד. ברגע שהסברת לעצמך למה המקרה הזה לא נכנס להגדרה, הגבולות של המושג נהיו חדים.

מבחנים אוהבים לבדוק בדיוק את הגבולות האלה. שאלות רב-ברירה ושאלות פתוחות בודקות לא רק אם אתה יודע מה נכנס להגדרה, אלא גם מה לא נכנס ולמה. דוגמה שלילית מכינה אותך לזה.

4. חזור לספר רק לנקודות שנתקעת בהן

אם הצלחת להמציא דוגמה ודוגמה נגדית בקלות, אתה מבין את המושג. תמשיך הלאה. אם נתקעת, אל תקרא את כל הפרק מחדש. תחזור בדיוק לנקודה שחסרה ותקרא רק אותה. ואז תנסה שוב.

הטעות הנפוצה: דוגמה כמו סיכום

יש לומדים שכותבים דוגמאות במחברת כמו חלק מהסיכום. שורה אחת עם ההגדרה, שורה עם "דוגמה:" ומשהו שהעתיקו מהספר. זה לא עובד. לא בגלל שהפורמט לא נכון, אלא בגלל שהמוח לא עבד. העתקה היא לא הפקה. הנקודה היא לייצר משהו חדש מהראש, לא להעביר מילים ממקום למקום.

גם דוגמה קצרה מדי לא עוזרת. "אינפלציה: למשל, מחירים עולים" זה חזרה על ההגדרה בלבוש אחר, לא דוגמה אמיתית. דוגמה טובה היא ספציפית מספיק כדי שתוכל לראות אותה בראש: מי מעורב, מה קורה, ומה התוצאה.

מתי לעשות את זה

לא צריך להמציא דוגמאות לכל משפט בספר. זה מותש ולא יעיל. שלוש נקודות שבהן זה הכי שווה:

• מושגים מרכזיים. ההגדרות שהמבחן בטוח יבדוק. כל מושג מרכזי שווה דוגמה משלך ודוגמה נגדית.
• מושגים שמתבלבלים. שני מושגים שנשמעים דומים? דוגמה שמתאימה לאחד ולא לשני תבהיר את ההבדל טוב יותר מכל הגדרה.
• מושגים שנתקעת בהם. אם קראת הגדרה פעמיים ועדיין לא ברור, זה בדיוק המקום. הניסיון להמציא דוגמה יגלה מה בדיוק לא ברור.

מקורות והרחבה

1. אפקט ההפקה Slamecka & Graf, "The Generation Effect: Delineation of a Phenomenon," Journal of Experimental Psychology: Human Learning and Memory (1978).
2. למידה מדוגמאות פתורות Chi, Bassok, Lewis, Reimann & Glaser, "Self-Explanations: How Students Study and Use Examples in Learning to Solve Problems," Cognitive Science (1989).
3. סקירת טכניקות למידה Dunlosky, Rawson, Marsh, Nathan & Willingham, "Improving Students' Learning With Effective Learning Techniques," Psychological Science in the Public Interest (2013).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

אשליית ההבנה: למה אתה בטוח שהבנת

לקריאה ← שיטת למידה

תרגול שעובד: למה לפתור עוד שאלה לא מספיק

לקריאה ←