בין מבחן למבחן: איך ללמוד כשיש יומיים עד הבחינה הבאה

תקופת בגרויות נמשכת כחודש. בין הבחינות יש בדרך כלל יומיים עד ארבעה ימים. זה לא הרבה זמן, וזה לא מעט. הבעיה שלא מספרים עליה היא שהאתגר כאן הוא לא רק ללמוד חומר חדש. האתגר הוא לעשות מעבר: לסגור דלת אחת, לנקות את הראש, ולהיכנס למקצוע אחר לגמרי.

רוב התלמידים מתחילים ללמוד למבחן הבא כמה שעות אחרי הקודם, מותשים, חצי בראש של המקצוע הישן. זה טבעי. אבל עם תכנון קצר מראש, אפשר להשתמש ביומיים האלה הרבה יותר טוב.

הצעד הראשון: לעזוב את המבחן הקודם

אחרי מבחן, הגוף עושה דבר מוזר. יש צורך עז לדבר על השאלות, לבדוק תשובות, להשוות עם חברים. זה מובן. אבל מבחינת הזמן שנשאר, זו מלכודת.

המבחן הקודם נגמר. אי אפשר לשנות בו כלום. כל דקה שמושקעת בבדיקת תשובות היא דקה שלא מושקעת במבחן הבא. והמחיר כפול: גם זמן וגם אנרגיה רגשית. אם מגלים טעות, הלחץ גדל. ואם לא מגלים, הבדיקה הייתה מיותרת.

הכלל פשוט: אחרי מבחן, אתם לא בודקים תשובות עד שתקופת הבגרויות נגמרת. לא בווטסאפ, לא עם חברים בחצר, לא בגוגל. אם מישהו מדבר על המבחן, אפשר לאמר "אני עוד לא בודק, יש לי עוד מבחן." רוב האנשים מבינים.

במקום זה, עשו משהו שחותך את הקו. ארוחה טובה, הליכה קצרה, מקלחת, אפילו שעה של סדרה. ארבעים דקות עד שעה. המטרה היא לא לנוח לגמרי. המטרה היא לתת לראש לעשות מעבר. אחרי זה, מתחילים.

מיפוי: מה אני יודע ומה לא

טעות נפוצה כשיש מעט זמן: לפתוח את המחברת מעמוד 1 ולהתחיל לקרוא הכל מהתחלה. זה מרגיש יסודי, אבל בפועל רוב הזמן מתבזבז על חומר שכבר יודעים, והחלקים החלשים נשארים לרגע האחרון.

הדבר הראשון שכדאי לעשות כשפותחים מקצוע חדש הוא לא ללמוד. כדאי למפות. לקחת דף ריק ולנסות לרשום את כל הנושאים שבמבחן. בלי לפתוח את המחברת. ליד כל נושא, לכתוב אחד משלושה דברים:

• יודע. אני יכול להסביר את זה למישהו אחר בלי להסתכל.
• חלש. אני מכיר את הרעיון אבל אני לא בטוח שאוכל לפתור שאלה עליו.
• ריק. אני כמעט לא יודע מה זה.

המפה הזאת היא הכלי הכי חשוב שיש. היא אומרת בדיוק איפה הזמן צריך ללכת. בלעדיה, אתם עובדים בעיוורון.

חוקרי למידה קוראים לזה שיפוט מטא-קוגניטיבי: היכולת להעריך נכון מה אתם יודעים ומה לא. מחקרים של מטקאלף ושל בארנט הראו שסטודנטים שהשקיעו את זמן הלמידה בחומר שהם הכי פחות שולטים בו, ולא בחומר שהם כבר יודעים, השתפרו יותר באותו פרק זמן. זה נשמע מובן מאליו, אבל בלי מיפוי מפורש, רוב האנשים לא עושים את זה. הם חוזרים על מה שנוח.

אם יש לך יומיים, אל תקרא הכל. תגלה קודם מה אתה לא יודע, ותלמד רק את זה.

שלוש שכבות: איך לחלק יומיים

אחרי המיפוי, יש לכם רשימה. עכשיו צריך תוכנית. עם יומיים, אפשר לחלק את העבודה לשלוש שכבות:

שכבה 1: הנושאים ה"ריקים" (קודם)

כאן ההשקעה הכי משתלמת. אלה הנושאים שאתם כמעט לא מכירים. גם אם לא תשלטו בהם לגמרי, ההבדל בין "ריק" לבין "חלש" שווה הרבה נקודות. התחילו מהם ביום הראשון, כשהראש עדיין טרי.

טיפ חשוב: אל תקראו על הנושאים האלה. תנסו להסביר אותם. קראו פעם אחת את ההסבר, סגרו את הספר, ותנסו לחזור על זה בקול, במילים שלכם. בכל פעם שנתקעתם, פתחו את המקור ותקנו רק את הנקודה שחסרה. שליפה פעילה מהזיכרון בונה זיכרון חזק בהרבה מקריאה חוזרת.

שכבה 2: הנושאים ה"חלשים" (אמצע)

פה אתם מכירים את הרעיון, אבל לא בטוחים שתצליחו לפתור שאלה. הדרך הכי יעילה: תפתרו שאלות. בגרויות קודמות, תרגילים מהמחברת. אם נתקעתם, תחזרו למקור ותקראו רק את מה שצריך. אל תקראו פרקים שלמים. תפתרו, תבדקו, תתקנו.

שכבה 3: הנושאים שאתם "יודעים" (אחרון)

עליהם, רק סקירה מהירה ביום האחרון. עשר דקות לנושא. מפת מושגים, סקירת נוסחאות, שאלת דוגמה אחת. אל תבזבזו שעות על מה שכבר יושב. הסכנה היא הפוכה: להרגיש בטוח מדי ולהחליק מעל פער קטן שלא שמתם לב אליו. הסקירה המהירה תופסת את זה.

שינה: לא בונוס, חלק מהלמידה

בין מבחן למבחן יש פיתוי לישון מעט. "עוד שעה של למידה עדיפה על שעה של שינה." זה פשוט לא נכון.

במהלך שינה, המוח מגבש זיכרונות. מה שלמדתם ביום עובר עיבוד: הקשרים מתחזקים, פרטים מיותרים נשכחים, ומה שחשוב מתייצב. מחקרו של מאט ווקר ואחרים הראה שלישון שמונה שעות אחרי יום של למידה משפר את הזיכרון וכושר הפתרון ביום שאחרי, לעומת מי שישן שש שעות או פחות. השעתיים האלה הן לא עצלות. הן חלק מהלמידה עצמה.

לכן: לסיים ללמוד עד 21:00 או 22:00, שעה של הורדת הילוכים (בלי מסך אם אפשר), ולישון שבע עד שמונה שעות. במיוחד בלילה שלפני המבחן. במאמר על היום האחרון לפני המבחן הרחבנו על זה.

איך לא לגרור לחץ ממבחן למבחן

תקופת בגרויות היא מרתון, לא ספרינט. חלק מהתלמידים מגיעים למבחן השלישי או הרביעי שחוקים, לא בגלל חוסר ידע, בגלל הצטברות של לחץ.

כמה דברים שעוזרים:

• אל תבדקו תשובות. כבר אמרנו, אבל שווה לחזור: כל בדיקת תשובות בין המבחנים היא ניקוז של אנרגיה רגשית.
• שמרו על שגרה פיזית. לצאת לאוויר, לאכול סדיר, לא לשבת שמונה שעות ברצף. גם הליכה של עשרים דקות עוזרת לריכוז אחר כך.
• תתמקדו רק במבחן הבא. לא בכל התקופה, לא בממוצע הסופי. מבחן אחד בכל פעם. המבחן שלפניכם.

ויש עוד דבר שעוזר, ואולי הוא הכי חשוב: לדעת שאתם מוכנים. חרדת בחינות מגיעה הרבה פעמים מחוסר ודאות. כשאתם מסבירים חומר בקול ומגלים שזה יוצא חלק, בלי לגמגם, בלי לחפש מילים, הלחץ יורד בצורה טבעית. אתם לא צריכים אף אחד שיגיד לכם שאתם מוכנים. אתם שומעים את זה בעצמכם.

שיטת העבודה: שליפה, לא קריאה

כשיש יומיים, אי אפשר להרשות לעצמך שיטות שמרגישות כמו למידה אבל כמעט לא בונות זיכרון. קריאה חוזרת, הדגשה בצהוב, העתקת סיכומים. הסברנו למה אלה לא עובדות.

מה שכן עובד כשהזמן קצר: שליפה פעילה. לסגור את הספר ולנסות לשחזר את החומר. לכתוב את הנוסחאות בלי להציץ. לפתור תרגיל בלי לראות קודם את הפתרון. להסביר את הנושא בקול, כאילו מלמדים מישהו.

שליפה קשה יותר מקריאה, ובדיוק בגלל זה היא עובדת. קרפיק ורודיגר הראו שתרגול שליפה אחד שווה יותר מכמה סבבי קריאה חוזרת, מבחינת מה שנשאר בזיכרון אחרי כמה ימים. כשהזמן מוגבל, זה בדיוק מה שצריך.

מקורות והרחבה

1. הקצאת זמן למידה לפי רמת שליטה Metcalfe, "Is Study Time Allocated Selectively to a Region of Proximal Learning?" Journal of Experimental Psychology: General (2002).
2. שליפה מהזיכרון כשיטת למידה Karpicke & Roediger, "The Critical Importance of Retrieval for Learning," Science (2008).
3. שינה וגיבוש זיכרונות Walker, Why We Sleep (2017); Walker & Stickgold, "Sleep, Memory and Plasticity," Annual Review of Psychology (2006).
4. דירוג שיטות למידה לפי עדות מחקרית Dunlosky et al., "Improving Students' Learning With Effective Learning Techniques," Psychological Science in the Public Interest (2013).

מה לקרוא אחר כך

למידה למבחן

היום האחרון לפני המבחן

לקריאה ← למידה למבחן

חרדת בחינות מגיעה מחוסר ודאות

לקריאה ←