"אני לא טוב בזה": למה מה שאתה חושב על היכולת שלך משפיע על מה שתלמד

מה קורה כשמחליטים שלא מסוגלים

תלמיד שמאמין שהוא "לא טוב במתמטיקה" לא רק מרגיש רע. הוא עושה דברים אחרת. הוא משקיע פחות שעות במקצוע הזה, כי "ממילא לא יעזור." הוא מוותר מהר יותר כששאלה קשה, כי הקושי מאשש את מה שהוא כבר יודע על עצמו. הוא נמנע מלנסות שיטות חדשות, כי "ניסיתי הכל ושום דבר לא עובד."

והנה החלק שסוגר את המעגל: בגלל שהוא לומד פחות ומוותר מהר יותר, הציונים שלו באמת נמוכים. והציון הנמוך מאשר לו שוב שהוא צדק. "ראית? אני באמת לא מסוגל."

זה לא כישרון. זה לולאה. האמונה משנה את ההתנהגות, וההתנהגות מייצרת את התוצאה שמחזקת את האמונה.

מחקר על אמונות ויכולת: מה באמת נמצא

הפסיכולוג אלברט בנדורה חקר את הנושא הזה כבר בשנות השבעים. הוא טבע מונח שנקרא מסוגלות עצמית (self-efficacy): האמונה של אדם שהוא מסוגל לבצע משימה ספציפית בהצלחה.

שימו לב למילה "ספציפית." בנדורה לא דיבר על תחושה כללית של "אני חכם" או "אני יכול הכל." הוא דיבר על משהו ממוקד: "אני מאמין שאני יכול לפתור את סוג השאלות הזה" או "אני חושב שאני מסוגל להבין את הפרק הזה." ההבדל חשוב. ביטחון כללי לא עוזר הרבה. אמונה ספציפית במשימה ספציפית כן.

מטה-אנליזה של מולטון, בראון ולנט מ-1991 סיכמה עשרות מחקרים ומצאה קשר עקבי בין מסוגלות עצמית לבין ביצועים אקדמיים. תלמידים שהאמינו שהם מסוגלים לבצע משימת למידה מסוימת השיגו תוצאות טובות יותר. לא בגלל שהאמונה "פתחה" יכולת נסתרת, אלא בגלל שהיא שינתה שלושה דברים: כמה השקיעו, כמה זמן התמידו כשנתקעו, ואיזה אסטרטגיות למידה בחרו.

"מיינדסט צמיחה": מה נכון ומה הוגזם

בשנות האלפיים, הפסיכולוגית קרול דווק הציגה רעיון שהפך מאוד פופולרי: תלמידים שמאמינים שאינטליגנציה היא דבר גמיש שאפשר לפתח ("מיינדסט צמיחה") מצליחים יותר מתלמידים שמאמינים שאינטליגנציה היא תכונה קבועה שנולדים איתה ("מיינדסט קבוע").

הרעיון הגיוני. אם אתה חושב שהיכולת שלך קבועה, קושי מרגיש כמו הוכחה שהגעת לגבול. אם אתה חושב שאפשר להשתפר, קושי מרגיש כמו חלק מהדרך.

אבל כאן צריך להיות כנים: כשבדקו את זה בקנה מידה גדול, האפקט היה הרבה יותר קטן ממה שהטענות המקוריות הבטיחו. מטה-אנליזה של סיסק ועמיתיה מ-2018, שסיכמה 273 מחקרים עם יותר משלוש מאות אלף תלמידים, מצאה קשר חלש בין "מיינדסט צמיחה" לבין ציונים. התערבויות שניסו ללמד תלמידים "מיינדסט צמיחה" הראו שיפור ממוצע קטן מאוד.

יגר ודווק עצמה פרסמו ב-2019 מחקר לאומי רחב עם כ-12,500 תלמידי תיכון. הם מצאו שהתערבות קצרה עזרה בעיקר לתלמידים מתקשים, ופחות לכלל האוכלוסייה.

מה זה אומר בשבילך? שהרעיון שאמונות על יכולת משפיעות על למידה הוא אמיתי. אבל הפתרון הוא לא להגיד לעצמך "אני מאמין שאני יכול" ולצפות שמשהו ישתנה. זה עובד ככה רק בסרטים.

מה באמת משנה אמונות

בנדורה זיהה את המקור החזק ביותר למסוגלות עצמית, וקרא לו חוויית שליטה (mastery experience). בעברית פשוטה: ההוכחה הכי משכנעת שאתה מסוגל לעשות משהו היא שכבר עשית אותו.

לא "מישהו סיפר לי שאני יכול." לא "קראתי ציטוט מוטיבציוני." הצלחת לפתור שאלה שלא הצלחת שבוע קודם. ההצלחה הקטנה הזאת היא מה שמזיז את האמונה. ומאמונה שזזה יוצאת התנהגות שונה: קצת יותר מאמץ, קצת פחות ויתור מהיר, ושוב הצלחה קטנה.

זה הכיוון ההפוך מהמסר הפופולרי. המסר הפופולרי אומר: שנה את האמונה, והתוצאות ישתנו. המחקר מראה: שנה את מה שאתה עושה, תראה תוצאות, והאמונה תשתנה מעצמה.

מדריך מעשי: איך לצאת מהלולאה

תתחיל מקטן, ממש קטן

אם אתה בטוח שאתה "לא טוב במתמטיקה," לא צריך להוכיח את ההפך במכה אחת. תמצא שאלה מסוג שאתה כבר יודע לפתור, ותפתור אותה. שאלה אחת. ההצלחה הזאת עושה יותר לאמונה שלך מכל הרצאה על מיינדסט צמיחה.

משם תעלה קצת. שאלה שהיא צעד אחד מעבר למה שכבר נוח. לא קפיצה ענקית. צעד.

תפריד בין "לא יודע" ל"לא מסוגל"

"לא הצלחתי לפתור את השאלה" אומר משהו על הרגע הזה. "אני לא מסוגל" אומר משהו על מי שאתה. ההבדל הזה נשמע קטן, אבל הוא קריטי. "לא יודע" הוא בעיה שאפשר לפתור: ללמוד, לתרגל, לנסות אחרת. "לא מסוגל" הוא גזר דין. אף אחד לא מתאמץ לשנות גזר דין.

תעקוב אחרי הצלחות קטנות

המוח נוטה לזכור את הכישלונות ולשכוח את ההצלחות, במיוחד במקצוע שאתה "יודע" שאתה לא טוב בו. שים לב כשמשהו עובד. פתרת שאלה שנתקעת בה? זכור את זה. הבנת מושג שהיה מעורפל? שים לב. ההצלחות האלה הן ההוכחות שהמוח צריך כדי לעדכן את הסיפור שהוא מספר לעצמו.

תפרש קושי אחרת

כשנתקעת בשאלה, יש שתי דרכים לפרש את זה. הראשונה: "ראית? אני באמת לא מסוגל." השנייה: "השאלה הזאת קשה. אני צריך ללמוד את החלק הזה יותר טוב." שתי הפרשנויות מובילות להתנהגות שונה לגמרי. הראשונה מובילה לוויתור. השנייה מובילה ללמידה.

זה לא אומר שכל קושי הוא רק עניין של גישה. לפעמים באמת חסר ידע בסיסי שצריך להשלים. לפעמים שיטת הלמידה לא מתאימה. אבל ברוב המקרים, הפרשנות "אני לא מסוגל" סוגרת את הדלת לפני שבדקת מה באמת חסר.

למה זה רלוונטי דווקא עכשיו

אם אתה בתקופת הכנה לפסיכומטרי, לבגרויות, או לכל בחינה גדולה, סביר שיש ימים שבהם כל הלמידה מרגישה חסרת תועלת. הימים האלה הם בדיוק הרגעים שבהם המשפט "אני לא מסוגל" צץ הכי חזק. וזה בדיוק הרגע שבו הוא הכי מזיק, כי הוא גורם לך לצמצם מאמץ דווקא כשצריך להגביר אותו.

הפתרון הוא לא לנסות לשכנע את עצמך שאתה מסוגל. זה לא עובד. הפתרון הוא לעשות משהו קטן שמוכיח את זה. לפתור שאלה שאתה כן יודע לפתור. להסביר מושג אחד במילים שלך ולגלות שהוא יושב. לשים לב שאתם מבינים יותר ממה שחשבתם, ולתת להוכחה הזאת לעבוד.

מקורות והרחבה

1. מסוגלות עצמית ולמידה Bandura, A. (1997). Self-Efficacy: The Exercise of Control. Freeman.
2. מטה-אנליזה: מסוגלות עצמית וביצועים אקדמיים Multon, K. D., Brown, S. D., & Lent, R. W. (1991). "Relation of Self-Efficacy Beliefs to Academic Outcomes: A Meta-Analytic Investigation," Journal of Counseling Psychology, 38(1), 30-38.
3. מטה-אנליזה: מיינדסט צמיחה וביצועים אקדמיים Sisk, V. F., Burgoyne, A. P., Sun, J., Butler, J. L., & Macnamara, B. N. (2018). "To What Extent and Under Which Circumstances Are Growth Mind-Sets Important to Academic Achievement?" Psychological Science, 29(4), 549-571.
4. מחקר לאומי על התערבות מיינדסט בתיכונים Yeager, D. S., Hanselman, P., Walton, G. M., Murray, J. S., Crosnoe, R., Muller, C., ... & Dweck, C. S. (2019). "A National Experiment Reveals Where a Growth Mindset Improves Achievement," Nature, 573, 364-369.

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

קושי רצוי: למה הלמידה צריכה להרגיש קשה

לקריאה ← למידה למבחן

חרדת בחינות מגיעה מחוסר ודאות

לקריאה ←