עקומת השכחה: למה חומר שלמדת נעלם תוך יומיים, ומה עושים עם זה

מה קורה אחרי שסוגרים את המחברת

ב-1885, אבינגהאוס עשה ניסוי פשוט. הוא שינן רשימות של הברות חסרות משמעות ובדק את עצמו במרווחי זמן שונים. התוצאות יצרו עקומה: ירידה תלולה בהתחלה, ואז השתטחות.

תוך עשרים דקות, כ-40% מהחומר נשכח. תוך שעה, יותר ממחצית. אחרי יום שלם, נשארו בערך שליש. אחרי חודש, פחות מרבע.

ב-2015, חוקרים הולנדיים חזרו על הניסוי של אבינגהאוס בתנאים מודרניים ואישרו את התוצאות. העקומה שהוא תיאר לפני 130 שנה עדיין מדויקת (Murre & Dros, 2015).

זו הסיבה שלומדים שעות ואחרי יומיים מרגישים כאילו לא למדו כלום. הם למדו. הם פשוט לא עשו שום דבר כדי לשמר את זה.

למה דחיסה עובדת רק לטווח קצר

כל מי שלמד ללילה מכיר את זה. יושבים עד שתיים בלילה, עוברים על כל החומר, מגיעים למבחן ומרגישים שהכל בראש. ולפעמים זה באמת מספיק בשביל מחר בבוקר. הבעיה מתחילה אחרי.

דחיסה טוענת מידע לזיכרון העבודה. הכל מוכר, הכל נגיש. אבל בלי חיזוק, החומר עוקב אחרי העקומה ויורד. שבוע אחרי הבחינה, רוב מה שנדחס כבר לא שם.

ובמקצועות שבנויים שכבה על שכבה, כמו מתמטיקה או פיזיקה, זו בעיה ממשית. הבסיס שנבנה על דחיסה מתפורר בדיוק כשצריכים אותו לפרק הבא.

חזרה מרווחת: הרעיון שעוצר את הנפילה

הרעיון פשוט: במקום לחזור על כל החומר פעם אחת סמוך למבחן, מחלקים את החזרות על פני ימים.

כל חזרה "מאפסת" את עקומת השכחה. אבל כל פעם העקומה מתחילה גבוה יותר ויורדת לאט יותר. אחרי כמה חזרות מרווחות, החומר נשמר שבועות ואפילו חודשים.

מטא-אנליזה שבחנה 184 מאמרים ו-317 ניסויים מצאה שתרגול מרווח מנצח תרגול רצוף כמעט תמיד, ובהפרשים גדולים (Cepeda et al., 2006). סקירה נפרדת שדירגה עשר שיטות למידה נפוצות נתנה לחזרה מרווחת דירוג "תועלת גבוהה", הדירוג הגבוה ביותר. רק שיטה אחת נוספת קיבלה את אותו דירוג: תרגול שליפה עצמי (Dunlosky et al., 2013).

אותה כמות זמן למידה, מחולקת על פני כמה ימים במקום יום אחד, מייצרת זיכרון חזק בהרבה. לא צריך ללמוד יותר. צריך ללמוד אחרת.

איך עושים את זה בפועל

לא צריך אפליקציה מיוחדת ולא שיטה מסובכת. מספיק לוח זמנים פשוט:

• יום 1: לומדים את החומר ברצינות, עם הבנה.
• יום 2: חזרה ראשונה. 10 עד 15 דקות. עוברים על הנקודות המרכזיות.
• יום 4: חזרה שנייה. שמים לב מה נשכח ומה נשאר.
• יום 7: חזרה שלישית. בשלב הזה, רוב החומר כבר יציב.
• יום 14: חזרה אחרונה. ביטוח לטווח ארוך.

כל חזרה קצרה יותר מהקודמת, כי יותר חומר נשאר כל פעם. החזרה הראשונה היא הארוכה ביותר. האחרונה לוקחת כמה דקות.

טיפ מעשי: אם יש כמה מבחנים בשבועות הקרובים, תתחילו מהחומר של המבחן הרחוק. ככל שהמרווח גדול יותר, כך החזרות יעילות יותר. את החומר של המבחן הקרוב, חזרו במרווחים קצרים יותר.

חזרה פסיבית לא מספיקה

יש עוד משהו חשוב. לא כל חזרה שווה.

לפתוח את הסיכום ולקרוא אותו שוב, זה יותר טוב מכלום. אבל זו חזרה פסיבית, ואפקט הריווח עובד הרבה יותר חזק כשהחזרה פעילה: כשמנסים לשלוף את החומר מהראש לפני שמציצים בסיכום.

במקום לקרוא את הסיכום, נסו קודם לכתוב מזיכרון את הנקודות העיקריות. או להסביר את הנושא בקול, בלי להסתכל. ורק אחרי שסיימתם, לפתוח את המחברת ולבדוק מה נשכח.

השילוב הזה, חזרה מרווחת עם שליפה פעילה, הוא כנראה הזוג הכי חזק שקיים במדעי הלמידה. הוא מחבר את אפקט הריווח של אבינגהאוס עם אפקט השליפה של קרפיק ורודיגר. שני הממצאים הכי מבוססים בתחום, ביחד.

מקורות והרחבה

1. עקומת השכחה (המקור) Ebbinghaus, H. Über das Gedächtnis (1885).
2. שכפול עקומת השכחה בתנאים מודרניים Murre, J. M. J. & Dros, J. M. "Replication and Analysis of Ebbinghaus' Forgetting Curve," PLOS ONE (2015).
3. מטא-אנליזה על תרגול מרווח Cepeda, N. J. et al. "Distributed Practice in Verbal Recall Tasks: A Review and Quantitative Synthesis," Psychological Bulletin (2006).
4. דירוג שיטות למידה Dunlosky, J. et al. "Improving Students' Learning With Effective Learning Techniques," Psychological Science in the Public Interest (2013).
5. אפקט השליפה Karpicke, J. D. & Roediger, H. L. "The Critical Importance of Retrieval for Learning," Science (2008).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

למה קריאה חוזרת וסימון לא עובדים

לקריאה ← למידה למבחן

איך לזכור חומר למבחן

לקריאה ←