מפת מושגים: איך לצייר את מה שלמדת כדי לראות מה חסר

יש הבדל בין לדעת עובדות לבין להבין איך הן מתחברות. סטודנט יכול לשנן עשרה מושגים בביולוגיה ועדיין לא לדעת להסביר איך הם קשורים. וזה בדיוק מה שנשאל במבחן: לא "מה ההגדרה של X" אלא "מה הקשר בין X ל-Y, ולמה."

מפת מושגים נותנת לך תמונה של כל החומר על דף אחד. לא כרשימה ליניארית מלמעלה למטה, אלא כרשת: כל מושג מחובר למושגים שקשורים אליו, עם מילים על הקווים שמסבירות את הקשר. ברגע שמציירים את זה, רואים דברים שרשימה רגילה מסתירה.

מה זה בעצם, מפת מושגים?

הרעיון פשוט. לוקחים דף ריק, כותבים את הנושא המרכזי באמצע, ומוסיפים סביבו את המושגים שקשורים אליו. בין כל שני מושגים שיש ביניהם קשר, מציירים קו וכותבים עליו מילה או שתיים שמסבירות מה הקשר: "גורם ל", "חלק מ", "דוגמה ל", "ההפך מ".

זה לא שרטוט אמנותי. זה לא צריך להיות יפה. זה כלי חשיבה. אם אתה יכול לצייר את הקשרים בין המושגים בלי להסתכל בחומר, אתה מבין את הנושא. אם יש קו שאתה לא יודע לסמן, מצאת פער.

הרעיון פותח בשנות השבעים על ידי ג'וזף נובק, חוקר חינוך מאוניברסיטת קורנל, כחלק מפרויקט שבדק איך ילדים לומדים מדעים. נובק שם לב שתלמידים שידעו לארגן ידע במבנה של קשרים הצליחו יותר מתלמידים ששיננו עובדות בנפרד.

למה זה עובד?

כשמציירים מפת מושגים, כמה דברים קורים בו-זמנית.

קודם כל, אתה נאלץ לארגן. במקום לקרוא את החומר בסדר שמישהו אחר קבע, אתה מחליט בעצמך מה מרכזי ומה משני, ואיך הכל מתחבר. הפעולה הזאת מכריחה את המוח לעבד את החומר, לא רק לאחסן אותו.

חוץ מזה, אתה חייב לנסח קשרים. הקו בין שני מושגים לא מספיק. צריך לכתוב עליו מה הקשר. וברגע שאתה מנסח "X גורם ל-Y כי..." אתה בודק את עצמך. אם אתה לא מצליח לכתוב את ה"כי", גילית משהו חשוב על ההבנה שלך.

ובנוסף, הפערים נראים מיד. בסיכום כתוב, קל לדלג על חלק שלא מובן ולהמשיך לשורה הבאה. במפה, חור נראה. מושג שצף בצד בלי קו לשום מקום בולט. קו בלי הסבר צועק. אי אפשר להתעלם.

מטה-אנליזה שבחנה 55 מחקרים על מפות מושגים בלמידה מצאה שהשיטה משפרת הישגים בהשוואה לקריאת טקסט רגילה, כתיבת סיכומים והשתתפות בהרצאות. ההשפעה הייתה עקבית בגילאים שונים ובתחומי לימוד שונים.

ארבעה צעדים לבניית מפה שעובדת

1. תתחיל בלי להסתכל בחומר

קח דף ריק. כתוב את שם הנושא באמצע. עכשיו, בלי לפתוח את המחברת, כתוב סביבו את כל המושגים שאתה זוכר. סדר לא חשוב בשלב הזה. המטרה היא לשלוף מהראש.

הצעד הזה חשוב. אם פותחים את הספר מההתחלה ומעתיקים, המפה הופכת לסיכום מאויר. כשמתחילים מהזיכרון, מגלים מה באמת יודעים.

2. תצייר קווים ותכתוב על כל אחד מה הקשר

חבר בקו כל שני מושגים שיש ביניהם קשר, וכתוב על הקו מילה קצרה שמסבירה את סוג הקשר. "גורם ל", "דוגמה ל", "תנאי ל", "מנוגד ל". הקו בלי הסבר לא שווה הרבה. ההסבר הוא הבדיקה.

שים לב לקשרים חוצים. לפעמים שני מושגים שנראים רחוקים מתחברים בדרך מפתיעה. הקשרים האלה הם בדרך כלל הדברים שנשאלים במבחן.

3. תפתח את החומר ותשלים מה שחסר

עכשיו פתח את המחברת. תסתכל מה לא הגיע למפה ומה הגיע אבל בלי חיבור ברור. השלם את מה שחסר, רצוי בצבע אחר. הצבע השני הוא המתנה: הוא מראה לך בדיוק מה לא ידעת לפני שפתחת את הספר.

4. תסביר את המפה בקול

קח את המפה וספר את הסיפור שלה מההתחלה. עקוב אחרי הקווים, הסבר כל קשר. אם יש קו שאתה מדלג עליו כי אתה לא בטוח מה לכתוב עליו, זה בדיוק המקום שצריך עוד עבודה.

מה מפת מושגים לא עושה

חשוב להיות כנים. מפת מושגים טובה בארגון ידע ובגילוי פערים, אבל היא לא הכלי הכי חזק לשינון לטווח ארוך.

מחקר ידוע של קרפיק ובלנט (2011) השווה בין סטודנטים שבנו מפות מושגים לבין סטודנטים שתרגלו שליפה מהזיכרון. אחרי שבוע, קבוצת השליפה זכרה את החומר טוב יותר. הסיבה: שליפה מאלצת את המוח לשחזר מידע, וזה מה שמחזק זיכרון ארוך טווח.

אז למה בכל זאת לבנות מפה? כי ארגון ושליפה עושים דברים שונים. מפה עוזרת לך לראות את התמונה הגדולה, למצוא פערים ולהבין איך דברים מתחברים. שליפה עוזרת לזכור את מה שכבר הבנת. השילוב של שניהם חזק יותר מכל אחד לבד.

מתי מפת מושגים עוזרת הכי הרבה

כשהחומר מורכב ויש בו הרבה חלקים. נושא עם עשרה מושגים שמתחברים זה לזה בדרכים שונות קשה להחזיק בראש כרשימה. כמפה, הוא נכנס לדף אחד.

כשאתה מבולבל. אם אתה קורא ומרגיש שהכל מתערבב, עצור ותצייר. עצם הפעולה של הבחירה "מה שייך למה" מתחילה לפרק את הבלגן.

לפני מבחן. כשנשארו כמה ימים ואתה רוצה לעבור על כל החומר, מפת מושגים מהזיכרון היא דרך מהירה לבדוק מה יושב ומה לא. מה שלא עלה למפה צריך עוד חזרה.

כשלומדים נושא חדש לגמרי. בהתחלה אין לך שום מסגרת. מפה ראשונית, אפילו חלקית מאוד, נותנת למוח שלד שעליו הוא יכול לתלות מידע חדש. בלי שלד, הכל צף.

טעויות שכדאי להימנע מהן

הטעות הנפוצה: לפתוח את הספר ולהעתיק ממנו את כל המושגים למפה. זה מרגיש פרודוקטיבי, אבל זו קריאה חוזרת עם ציורים. המפה עובדת רק כשמתחילים מהראש ומוסיפים מהספר אחר כך.

טעות נוספת: מפה עמוסה מדי. אם יש 40 מושגים על דף אחד, אי אפשר לראות כלום. עדיף לצייר כמה מפות קטנות, אחת לכל תת-נושא, ואז מפה אחת גדולה שמראה איך התת-נושאים מתחברים.

ויש את אלה שמציירים מפה פעם אחת ומניחים אותה בצד. מפת מושגים עובדת הכי טוב כשחוזרים אליה: מציירים גרסה ראשונה, לומדים עוד קצת, ואז מציירים מחדש בלי להסתכל בגרסה הקודמת. ההשוואה בין הגרסאות מראה כמה התקדמת.

אם אתה יכול לצייר את הקשרים בין כל המושגים בנושא, בלי להציץ בחומר, כנראה שאתה מוכן למבחן.

מקורות והרחבה

1. מפות מושגים ולמידה Nesbit & Adesope, "Learning With Concept and Knowledge Maps: A Meta-Analysis," Review of Educational Research (2006).
2. התיאוריה מאחורי מפות מושגים Novak & Cañas, "The Theory Underlying Concept Maps and How to Construct and Use Them," IHMC Technical Report (2008).
3. שליפה מול מפות מושגים Karpicke & Blunt, "Retrieval Practice Produces More Learning than Elaborative Studying with Concept Mapping," Science (2011).

מה לקרוא אחר כך

שיטת למידה

אשליית ההבנה: למה אתה בטוח שהבנת

לקריאה ← שיטת למידה

חומר מסובך: איך ללמוד נושא שנתקעת בו

לקריאה ←