בתוך המבחן: מה באמת עוזר כשאתה כבר יושב מול השאלון

רוב המדריכים עוסקים באיך ללמוד לפני המבחן. מעט מאוד מתעסקים במה שקורה בתוכו. אבל בין הרגע שפותחים את השאלון לרגע שמגישים אותו יש שעות שבהן ההתנהלות שלך משנה את התוצאה. לא פחות ממה שעשית בשבועות שלפני.

הדקות הראשונות: אל תתחיל לכתוב מיד

הדחף הראשון הוא לצלול לשאלה הראשונה. כולם סביבך כבר כותבים, והשעון רץ. אבל כמה דקות של סקירה בהתחלה חוסכות הרבה יותר ממה שהן עולות. במבחן ארוך זה יכול להיות חמש דקות, במבחן קצר מספיקות שתיים.

עבור על כל השאלון. ספור שאלות וסמן נושאים. שים לב מה נראה קל ומה דורש חשיבה. חלק את הזמן הכולל לפי חלקים. השלב הזה עושה שני דברים: הוא מפחית את תחושת הלא-נודע, כי עכשיו אתה יודע מה מחכה לך. והוא נותן לך תוכנית במקום אלתור.

תתחיל ממה שאתה יודע

לא חייבים ללכת לפי הסדר. אם השאלה השנייה קלה לך והראשונה דורשת חשיבה ארוכה, עדיף להתחיל מהשנייה. ולא רק בגלל הניקוד.

הזיכרון עובד ברשתות. כשאתה שולף ידע על נושא אחד, מושגים קשורים מתעוררים איתו. הפסיכולוג אנדרסון קרא לזה "התפשטות הפעלה": שליפה מוצלחת של פיסת מידע אחת מפעילה גם את הפיסות שמחוברות אליה. ככל שאתה כותב יותר תשובות על חומר שאתה יודע, הרשת מתעוררת. שאלות שנראו קשות לפני עשר דקות עשויות להיראות אחרת.

כשנתקעת על שאלה

קראת את השאלה, אתה בטוח שלמדת את הנושא, ופתאום ריק. המילים על קצה הלשון אבל לא יוצאות. זה מצב נורמלי ויש מה לעשות איתו.

תכתוב מה שכן זוכר. גם רסיסים. גם מילת מפתח אחת. חוקר הזיכרון טולווינג הראה שרמז קטן אחד יכול לפתוח שליפה שלמה. המילה שכתבת עשויה למשוך אחריה את כל מה שמחובר אליה.

תדלג ותחזור. המוח לא מפסיק לחפש ברגע שעזבת את השאלה. הוא ממשיך לעבד ברקע. לפעמים שאלה אחרת בשאלון מכילה רמז שפותח את מה שחיפשת. חזרה לשאלה תקועה אחרי עשרים דקות עובדת הרבה יותר טוב מלשבת עליה.

תנסח מחדש. קרא את השאלה שוב ותרגם אותה למילים שלך. לפעמים הבעיה היא לא מה שאתה יודע. הבעיה היא שהניסוח של השאלה לא מתחבר לאיך שלמדת את הנושא. ניסוח אחר פותח דרך אחרת אל הזיכרון.

לשנות תשובה? כנראה שכן

רוב התלמידים מאמינים בכלל "תישאר עם התשובה הראשונה." זו אחת מאמונות הלמידה הנפוצות, והיא לא מדויקת.

קרוגר, וירץ ומילר מאוניברסיטת אילינוי בחנו אלפי שינויי תשובות במבחנים. הם מצאו שכשני שלישים מהשינויים היו מתשובה שגויה לנכונה. רק כשליש הלכו בכיוון ההפוך. שינוי תשובה הוא פעולה חיובית ברוב המקרים.

אז למה כולם חושבים ההפך? כי הפעמים שבהן שינית ופספסת כואבות הרבה יותר מהפעמים שבהן שינית וצדקת. את הכאב זוכרים. את ההצלחה שוכחים. החוקרים קראו לזה "אשליית התחושה הראשונה."

הכלל המעשי: אם יש לך סיבה ברורה לשנות, כמו שחשבת שוב והבנת שטעית או ששמת לב למידע בשאלה שפספסת, תשנה. אם אתה פשוט חרד ומפקפק בלי מידע חדש, תישאר.

תקרא את מה ששואלים, לא את מה שאתה מצפה לקרוא

אחת הטעויות הנפוצות במבחנים היא לא חוסר ידע. היא קריאה מהירה מדי. אתה רואה מילת מפתח, המוח משלים את השאלה לבד, ואתה עונה על שאלה שלא נשאלה.

קרא את השאלה פעמיים. בפעם הראשונה, רק כדי להבין מה שואלים. בפעם השנייה, סמן מילים מפתח. שים לב למילים כמו "תמיד," "אף פעם," "כל," "חוץ מ-." הן משנות את כל המשמעות.

שים לב במיוחד לשאלות שלילה: "מה מהבאים אינו נכון." המוח נוטה לדלג על המילה "אינו" ולחפש את התשובה הנכונה. בדיוק ההפך ממה שנדרש.

עשר דקות לפני הסוף

לא סיימת? תשקיע את הדקות האחרונות בלהשלים מה שחסר, גם בקצרה. תשובה חלקית שווה יותר מתשובה ריקה.

סיימת? אל תמהר להגיש. השתמש בזמן שנשאר כדי לעבור על מה שכתבת. לא כדי להוסיף תוכן, אלא כדי לתפוס טעויות: שאלה שדילגת עליה בטעות, חישוב שנפל, שאלה שקראת לא נכון. עיניים רעננות אחרי שעה וחצי תופסות דברים שלא ראית כשהלחץ היה גבוה.

מקורות והרחבה

1. שינוי תשובות ואשליית התחושה הראשונה Kruger, Wirtz & Miller, "Counterfactual Thinking and the First Instinct Fallacy," Journal of Personality and Social Psychology (2005).
2. רמזי שליפה ועקרון ייחודיות הקידוד Tulving & Thomson, "Encoding Specificity and Retrieval Processes in Episodic Memory," Psychological Review (1973).
3. התפשטות הפעלה ברשתות זיכרון Anderson, "A Spreading Activation Theory of Memory," Journal of Verbal Learning and Verbal Behavior (1983).

מה לקרוא אחר כך

למידה למבחן

חרדת בחינות מגיעה מחוסר ודאות

לקריאה ← למידה למבחן

היום האחרון לפני המבחן

לקריאה ←